זכאות העובדים במשק לתשלום בגין מחלה

חוק דמי מחלה, התשל“ו– 1976 מסדיר את זכאות העובדים במשק לתשלום בגין מחלה. החוק קובע בסעיף 4 כי תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ 90 – יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי החוק.

חישוב ימי מחלה לעובד יומי ושעתי

חוק דמי מחלה, התשל”ו- 1976 )להלן: “החוק”( מסדיר את זכאות העובדים במשק לתשלום בגין מחלה. החוק קובע בסעיף 4 כי תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי החוק.

דמי המחלה נגזרים מגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו. ואילו לענין תקופת המחלה, קובע החוק כי לגבי עובד במשכורת תהא – תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים ולגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי – מנוחה שבועית וחגים.

החישוב הופך מורכב יותר כאשר מדובר בחישוב ימי המחלה ודמי המחלה להם זכאי עובד בשכר יומי או בשכר שעתי, אשר אינו עובד בשעות, או בימים קבועים.

חישוב מספר ימי המחלה הנצברים לעובד עד למועד המחלה:

את החישוב יש לערוך בעבור כל חודש בנפרד, עד לתקופת מחלתו.

בהתאם לסעיף 4 )ב( לחוק, כאשר עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש יש לחלק את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בחודש ב – 25 לגבי עובד שמועסק שבוע עבודה בן שישה ימים וב – 21 ו- 2/3 לעובד המועסק שבוע עבודה בן חמישה ימים, ולהכפיל ב- 1.5 ( 1 (. זאת, בשונה מעובד, אשר עובד חודש מלא וזכאי לצבירה של 1.5 ימי מחלה, בעבור כל חודש עבודה.

חישוב תקופת המחלה, שבעבורה יש לשלם לעובד שלא עבד תקופה מלאה:

סעיף 2(ב) קובע כי לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה (להלן עובד לסירוגין) תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו (בניכוי ימי מנוחה שבועית – – וחגים) כפול מספר הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר – החדשים שקדמו למחלה חלקי תקן ימי העבודה באותו רבע שנה; לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו (לאחר ניכוי ימי מנוחה שבועית וחגים) כפול מספר – ימי העבודה הממוצע לשבוע בתקופת עבודתו שקדמה למחלה חלקי שש.

עובד בשכר שעובד במנוחה שבועית:

סעיף 2(ב)(5) קובע כי עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א- 1951 , יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור לעיל, יבוא “תשעים” במקום תקן ימי העבודה באותו רבע שנה. ולגבי עובד לסירוגין שטרם עבד שלושה חודשים יבוא “שבע” במקום “שש”.

ערך יום לתשלום:

כמוזכר לעיל, סעיף 5 (א) לחוק קובע, כי שיעור דמי המחלה יהיה שכר העבודה, שהיה זכאי העובד לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה, אילו המשיך בעבודתו. לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת נקבע בחוק כי דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת – זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו. יחד עם זאת, החוק אינו מגדיר במפורש, מהו ערך יום מחלה, לעובד בשכר שעתי שעתי ששעות עבודתו היומיות משתנות.

בפסיקה, ניתן למצוא דוגמאות לשיטות חישוב שונות:

• השכר היומי המלא ל – 8 שעות כפול אחוז המשרה. סעש (אזורי ב”ש) 15740/07/13 ראובן עוזיאל נגד מודיעין אזרחי בע"מ, דינים אזורי לעבודה 2014 (232) 1446 (18/12/2014))
• השכר הקובע לפיצויי פיטורים חלקי 26 ימים, לעובד שהועסק 6 ימים בשבוע. סעש (אזורי ת”א) 57883/01/13 וקס אדוארד נגד גלי הצוק בע”מ, דינים אזורי לעבודה 2014 (228) 1472 (14/12/2014) .
• חישוב דמי מחלה על ייסוד הכנסתו של העובד בשלושת החודשים שקדמו למחלתו חלקי מספר ימי העבודה שעבד. עב (אזורי ת”א) 11547/09 הרשקוביץ משה נגד נעמן עקביא, דינים אזורי לעבודה 2011 (75) 267  (02/06/2011) (1) עד ליום 01.04.2011 גם בשבוע עבודה בן חמישה ימים החישוב היחסי של צבירת ימי המחלה היה בהתאמה ל – 25 ימי עבודה.