בית הדין דחה תביעתה של מורה להכיר בצרידותה כתאונת עבודה

עובדת אשר הועסקה כמורה במשך 24 שנים ביקשה להכיר בה כנפגעת עבודה היות ולטענתה צרידותה נגרמה מעבודתה רבת השנים, אשר במסגרתה נדרשה לדיבור ממושך. מאידך המוסד לביטוח לאומי טען, כי אין קשר בין הצרידות לבין עבודת העובדת היות וצרידותה נגרמה מתחלואה טבעית של העובדת. לצורך הכרעה בסוגיה, מונה מומחה מטעם בית הדין אשר השיב כי לפי דעתו, אין קשר סיבתי בין עבודת העובדת לבין הצרידות ממנה היא סובלת אלא צרידותה נובעת מחולשת מיתרי הקול אשר אינה אופיינית לפתולוגיות בבית הדיבור הקשורות לדיבור ממושך. בית הדין דחה את תביעתה של העובדת להכיר בצרידותה כתאונת עבודה בהסתמכו על חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר שללה את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת העובדת לבין צרידותה וזאת באופן מפורש (ס”ע 46386-10-14 בלה שולמן נ’ המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.01.16).

תקציר ס”ע 46386-10-14

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע

על ידי כבוד השופט יוסף יוספי

ניתן ב- 24.01.16

התובעת: בלה שולמן

הנתבע: המוסד לביטוח לאומי

העובדות

בלה שולמן (להלן: “העובדת”) הועסקה כמורה משנת 1994 במשרת הוראה מלאה ואילו החל משנת 2005 ועד לפברואר 2013, העובדת עבדה כמורה מול כיתה במערכת שחייבה אותה ללמד ברצף כ-9 שעות, באותם ימים בהם לימדה.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות ומאז שנת 2013 העובדת לימדה בין 4 ל-6 שעות.

העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) וביקשה להכיר בצרידותה כתאונת עבודה וזאת משום שלטענתה צרידותה נבעה מעבודתה כמורה במשך 24 שנים, בהן נדרשה לדיבור ממושך.

מאידך, המל”ל טען, כי אין קשר סיבתי בן הצרידות לבין תנאי עבודתה היות וצרידותה נובעת מתחלואה טבעית, ובנוסף, השפעתה פחותה לעומת גורמים אחרים אצלה כגון ריפלוקס, שיעול כרוני וכו’.

לצורך הכרעה בסוגיה, מונה מומחה מטעם בית הדין אשר השיב כי לפי דעתו, אין קשר סיבתי בין עבודת העובדת לבין הצרידות ממנה היא סובלת אלא צרידותה נובעת מחולשת מיתרי הקול אשר אינה אופיינית לפתולוגיות בבית הדיבור הקשורות לדיבור ממושך.

על סמך זאת, העובדת ביקשה לקבל פסק דין מפורט לאחר שמיעת הסיכומים בעל פה. מאידך, המל”ל ביקש לאמץ את חוות דעתו של המומחה.

פסק הדין

בית הדין דחה את תביעתה של העובדת להכיר בצרידותה כתאונת עבודה בהסתמכו על חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר שללה את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת העובדת לבין צרידותה וזאת באופן מפורש.

המומחה פירט ממה העובדת סובלת בכל הקשור לצרידותה תוך שהוא מנמק כי הממצאים שנמצאו בבדיקת בית הדיבור מיום 01.07.13 אינם אופייניים לפתולוגיות בבית הדיבור הקשורות לדיבור ממושך או מאומץ.

עוד הוסיף, כי העובדת סובלת מריפלוקס עוד משנת 2005 נתון אשר גם הוא תורם לצרידות העובדת.

למעלה מזאת, ציין המומחה, הגם שלא היה חייב לעשות כן כי דיבור ממושך או מאמץ קולי גורמים להתפתחות יבלות על שני מיתרי הקול, וכי ממצאים אלו לא מתוארים אצל העובדת.

כמו כן, העובדת לא העלתה טענות אשר יש בהן טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה, אשר השיב על כל שנשאל באופן מקצועי, מפורט וענייני.

על סמך האמור לעיל, היות ומדובר בקביעות רפואיות מטעם מומחה בית הדין אשר בית הדין לא מצא הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, נקבע כי אין להתערב בקביעות אלו.