תשלום לרשויות המס – העדפת נושים?
עסקינן בבקשה שהגיש מפרק החברה לבית המשפט בדרישה להשיב תשלום מע”מ שהחברה שילמה זמן קצר טרם הגשת בקשת הפירוק לבית המשפט. הטענה העיקרית של המפרק אשר נדונה בהחלטה הסתמכה על טענת “העדפת מרמה” בהסתמך על סעיף 355(א) לפקודת החברות ועל פסיקה מנחה בעניין זה ברמי נ’ אלקלעי. להלן יפורטו שלושת היסודות המצטברים שבהתקיימם תתקבל טענת “העדפת מרמה”.
בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהל לו תיק פירוק חברה (פר”ק 37547-06-15 יורקוב נ’ קיו.סי.אי), הליך נפוץ שבדרך כלל אין בו שום דבר מיוחד. ואולם בתיק ספציפי זה ניתנה החלטה לא שגרתית ביום 26.6.2016 שמחייבת תשומת לב מכל מי שנקלע למצב זה או שלקוחותיו נמצאים בהליך דומה.
עסקינן בבקשה שהגיש מפרק החברה לבית המשפט בדרישה להשיב תשלום מע”מ שהחברה שילמה זמן קצר טרם הגשת בקשת הפירוק לבית המשפט. הטענה העיקרית של המפרק אשר נדונה בהחלטה הסתמכה על טענת “העדפת מרמה” בהסתמך על סעיף 355(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ”ג-1983 ועל פסיקה מנחה בעניין זה (ראו ע”א 4269/11 ברמי נ’ אלקלעי בתפקידו כמפרק של חב’ אקסלרוד).
להלן, שלושת היסודות המצטברים שבהתקיימם תתקבל טענת “העדפת מרמה”:
- בשעת ביצוע, הפעולות לא הייתה לחייב יכולת לפרוע את חובותיו בהגיע זמן פירעונם.
- הפעולות נעשו בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון (פירוק או פשיטת רגל).
- הפעולות נעשו כדי ליתן עדיפות לנושה המסוים על פני נושים אחרים או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד הנושה המסוים.
במקרה האמור, לא היה ויכוח כי שני היסודות הראשונים התקיימו, ולכן התמקד הדיון ביסוד השלישי. היעלה על הדעת כי לחייב היה רצון לתת עדיפות לרשויות המס על פני נושים אחרים, או שלמע”מ היה מנוף לחץ על החייב שהוביל להעדפתו הפסולה?
בית המשפט קיבל את טענת המפרק שההסבר האפשרי היחיד להתנהלות החייבת נעוץ בחששם של מנהלי החברה מנקיטת הליכים פליליים נגדם במישור האישי, על פי חוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975. במצב זה ניתן לייחס למנהלים אחריות פלילית בשל מחדלה של החברה שכשלה בהגשת הדיווחים ותשלום המס המגיע ממנה.
במאמר, מוסגר נציין כי נאשמים בסיטואציות דומות שלא דואגים להסרת המחדל (לעתים גם מכספם האישי), חשופים לעונשי מאסר בפועל וקנס. יתרה מכך, לאחר שהרשעתם הופכת חלוטה, מתקיימת לגביהם “הרמת מסך” אוטומטית והם חבים באופן אישי בחובות החברה.
ברור שלנושים האחרים של החברה (עובדים, ספקים וכו’) אין אמצעי לחץ של נקיטת הליך פלילי כלפי מנהלי החברה כפי שיש לרשות המסים. אמנם רשות המסים (מע”מ) לא נקטה פעולה אקטיבית של אילוץ או שידול, אולם פירעון חוב כשברקע קיים חשש ממשי מסנקציה פלילית, מהווה ראיה נסיבתית מוצקה. בראיה זו ראה בית המשפט מניע של מנהלי החברה לפרוע את החוב בכדי להימנע מאותה חשיפה פלילית ומהעונשים הנלווים לה.
בסיכומו של עניין, במסגרת ההחלטה הלא שגרתית, הורה בית המשפט לרשות המסים להשיב כרבע מיליון ש”ח לקופתו של המפרק, מה שיצר מחדש חוב מע”מ, על כל המשמעות והאחריות האישית הנובעת מכך לבעלי ומנהלי החברה.
יהיה מעניין מאוד לעקוב ולראות אם אכן יינקטו הליכים פליליים במקרה זה ואם הנאשמים יעלו טענות הגנה הקשורות לסיטואציה המיוחדת שבה הסירו הלכה למעשה את המחדלים, שנוצרו מחדש עקב התערבותו של צד שלישי (המפרק) בחסות בית המשפט. האם יהיה בכך להפחית או לבטל את אחריותם הפלילית האישית? ימים יגידו.
