מחיקת בקשה למתן צו הצהרתי לפיו נוהל קיזוזי מסים הוא בטל – פסק דין משה הר שמש

בית המשפט המחוזי בירושלים מחק בקשה לפיה יינתן סעד הצהרתי המורה על בטלות הנוהל של רשות המסים, המאפשר, לטענת המבקש, לפקידי המס לערוך קיזוזי מסים מסוגים שונים, שלא בהתאם לחוק קיזוז מסים. נפסק שאין מקום לדון בבקשה לסעדים המבוקשים, שכן אין לו סכסוך או מחלוקת אישית עם רשות המסים, ובהיעדר בקשה פרטנית בשם נישום ספציפי אשר נפגע מהטלת עיקול לפי פקודת הגביה בידי רשות המסים.

תקציר: ה”פ 47481/16

בבית המשפט: המחוזי בירושלים

לפני: כב’ השופט א’ דורות

ניתן ביום: 15.12.2016

המבקש: משה הר שמש

המשיב: מנהל רשות המסים ואח’

בית המשפט המחוזי בירושלים מחק בקשה לפיה יינתן סעד הצהרתי המורה על בטלות הנוהל של רשות המסים, המאפשר, לטענת המבקש, לפקידי המס לערוך קיזוזי מסים מסוגים שונים, שלא בהתאם לחוק קיזוז מסים. נפסק שאין מקום לדון בבקשה לסעדים המבוקשים, שכן אין לו סכסוך או מחלוקת אישית עם רשות המסים, ובהיעדר בקשה פרטנית בשם נישום ספציפי אשר נפגע מהטלת עיקול לפי פקודת הגביה בידי רשות המסים.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המבקש הוא עורך דין במקצועו, המייצג נישומים מול רשות המסים. המבקש עתר בדרך של המרצת פתיחה כנגד המשיבים, בבקשה כי בית המשפט יצהיר על בטלות הנוהל של רשות המסים, המאפשר, לטענתו, לפקידי המס לערוך קיזוזי מסים מסוגים שונים שלא על פי חוק קיזוז מסים, התש”ם-1980 (להלן: “חוק קיזוז מסים“), במסווה של עיקול לפי פקודת המסים (גביה) (להלן: “פקודת הגביה“).

המשיבים סוברים כי העתירה נגועה בהיעדר עילה ודינה לדחייה על הסף. המבקש טוען כי פקידי המס מקזזים החזרי מס המגיעים לנישומים, תוך התעלמות מהוראות חוק קיזוז מסים במסווה של עיקולים לפיפקודת הגביה. לטענתו, רשות המסים אינה רשאית להטיל עיקול צד שלישי כנגד עצמה מכוח פקודת הגביה ולכן עליה לפעול רק על פי חוק קיזוז מסים, המחייב משלוח התראה לנישום, לפני ביצוע קיזוז.

לגופה של העתירה, נטען על ידי המשיבים כי הפעולות נשוא העתירה אינן פעולות קיזוז מכוח חוק קיזוז מסים, אלא עיקולים המוטלים מכוח פקודת הגביה, לשם גביית חוב מס סופי, בר גביה, והמבקש אינו יכול לכפות על רשות המסים לפעול על פי הבנתו. עוד נטען, כי מערכי המס הן ישויות שונות ועצמאיות (אגף מס הכנסה, אגף המכס והמע”מ, אגף מיסוי מקרקעין), הפועלות לפי חקיקה ספציפית [פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961, חוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975 וחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג-1963] המעניקה סמכויות ספציפיות, ומפעילות מערכות גביה נפרדות ולכן ביצוע עיקולים בין מערכי המס השונים היא פעולה של עיקול אצל צד שלישי, כמפורט בפקודת הגביה.

לדעת המשיבים, דינה של הבקשה הוא דחייה על הסף. בהקשר זה נטען כי היה על המבקש להגיש תובענה מטעם נישום ספציפי, שניזוק כתוצאה מהטלת עיקול לפי פקודת הגביה. הטענה היא כי המבקש אינו מצביע על נזק פרטני או עתידי ביחס לעצמו וכי המבוקש מבחינתו הוא בגדר “תיקון עולם”.

דיון

ככל שמדובר בהתאמת ההליך הנוכחי לסעדים ההצהרתיים המבוקשים, הדין הוא עם המשיבים ואין מקום לבירור הבקשה במתכונתה הנוכחית. אין בקביעה זו משום הבעת דעה או הכרעה לגופה של הבקשה, בכל הנוגע לחוקיות הנוהל של המשיב 1.

הכלל הנוגע למתן פסקי דין הצהרתיים הוא כי מדובר בסעד הנתון לשיקול דעת רחב של בית המשפט הרשאי שלא ליתן את הסעד המבוקש אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה, אם קיימים טעמים המצדיקים זאת כגון שהשאלה המוצגת לפני בית המשפט היא אקדמית גרידא, או שמבקש ההצהרה אינו יכול להצביע על עניין ממשי שיש לו בפתרון הבעיה המוצגת לפני בית המשפט, או כאשר יש בידי תובע הסעד היכולת לתבוע סעד מהותי כדבר שבזכות.

במקרה זה, אין מדובר בשאלה אקדמית גרידא, כפי שטוענים המשיבים, אולם המבקש אינו יכול להצביע על עניין ממשי שיש לו בפתרון הבעיה המוצגת. בניגוד לטענת המבקש, כי אין בנמצא נפגע ישיר מהפעלת הנוהל, שלגביו ברור וידוע כי אינו מעוניין בסעד המבוקש, ברור כי ישנם נישומים ספציפיים שלגביהם נקטו פקידי המס עיקולים לפי פקודת הגביה, כדי למנוע קבלת החזרי מס שהגיעו לאותם נישומים מאגפים אחרים של רשות המסים. אותם נישומים רשאים לעתור לבית המשפט אם הם סבורים כי הטלת העיקולים חרגה מסמכות פקידי המס ובוצעה בניגוד להוראות חוק קיזוז מסים.

כזכור, המשיבים טוענים שיש מקום לדחות על הסף את הבקשה. בנסיבות העניין, אין מקום לדחיית התובענה על הסף, אלא למחיקתה על הסף (תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984).

תוצאה

הבקשה נמחקה. המבקש חויב בהוצאות בסך 2,500 ש”ח.