התחרות במרוצי אופנועים אינה עולה כדי משלח יד ואין לקזז הפסדים מתחום זה כנגד הכנסתו של המתחרה ממשכורת בחברה בה עובד כשכיר – פסק דין דן טרוק

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי פעילותו של המערער בתחום האופנוע בשנת 2012 לא עלתה לכדי משלח יד אלא הייתה בבחינת תחביב. כתוצאה מכך, ההוצאות הקשורות לפעילות זו היו הוצאות פרטיות והפסדיו מתחום זה אינם ניתנים לקיזוז כנגד הכנסת עבודתו של המערער בתחום ההיי-טק.

התחרות במרוצי אופנועים אינה עולה כדי משלח יד ואין לקזז הפסדים מתחום זה כנגד הכנסתו של המתחרה ממשכורת בחברה בה עובד כשכיר.

תקציר: ע”מ 20691/14

בבית המשפט: המחוזי בתל אביב

לפני: כב’ השופט ה’ קירש

ניתן ביום: 10.7.2016

המערער: דן טרוק

המשיב: פקיד שומה תל אביב 3

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי פעילותו של המערער בתחום האופנוע בשנת 2012 לא עלתה לכדי משלח יד אלא הייתה בבחינת תחביב. כתוצאה מכך, ההוצאות הקשורות לפעילות זו היו הוצאות פרטיות והפסדיו מתחום זה אינם ניתנים לקיזוז כנגד הכנסת עבודתו של המערער בתחום ההיי-טק.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

בשנת המס 2012 עבד המערער כמהנדס בחברת היי-טק והכנסתו באותה שנה נבעה ממקור זה. במסגרת הדוח השנתי לאותה שנה שהגיש המערער למשיב, הוא הפחית מהכנסת השכר שלעיל הוצאות שונות שהיו כרוכות בפעילות אחרת שבה השתתף באותה תקופה: מרוצי אופנועים. שנים אחדות לפני כן התחיל המערער לפקוד מסלולי מרוצים שונים באירופה כדי להשתתף בתחרויות הנערכות שם.

לגישת המערער, פעילותו בתחום האופנועים עולה לכדי “משלח יד” לעניין פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“), ולפיכך הפסדיו מתחום זה ניתנים לקיזוז כנגד הכנסה מכל מקור שהוא, לרבות ממשכורתו כמהנדס בענף הטכנולוגיה העילית. כדי להוכיח את קיומו של משלח יד, המערער מצביע, בין השאר, על הישגיו ותוצאותיו במרוצים אשר הלכו והשתפרו לפי הנטען. הוא מצביע על המנגנון המקצועי העומד לרשותו באירופה ומסייע לו בכל הקשור לטיפול באופנוע ובהובלתו, על משטר אימוני הכושר שהוא מקפיד לקיים וכן על זכייתו במכרז התמיכה הכספית מטעם המדינה, אשר יש בה לפי תפיסתו הכרה בו כמקצוען בענף הרכיבה. לטענת המערער קיים גם קיים פוטנציאל כלכלי להפיק רווחים נאים בענף מרוצי האופנוע, אבל כדי לקצור פירות כספיים מפעילות זו נדרש זמן ובשנת המס הנדונה הוא היה עדיין בראשית דרכו.

לעומת זאת, המשיב סבור כי פעילות הרכיבה של המערער אינה אלא תחביב (יקר), ועל כן אין לפנינו הפסד מעסק או ממשלח יד אשר ניתן לקזזו כנגד הכנסת השכר.

דיון

כדי שהפסד יקוזז על פי סעיף 28(א) לפקודה, עליו להיווצר “בעסק” או “במשלח-יד”. שנת המס הנדונה, 2012, היא הראשונה אשר לגביה יש בידינו פרטים מלאים על השתתפות המערער בתחרויות בחוץ לארץ. הוא השתתף בשנים-עשר מרוצים בסך הכול, בחמש מסגרות שונות. המרוצים התקיימו בהונגריה, סלובקיה, צ’כיה ויוון. בחלק מהמרוצים שובץ המערער בקבוצת המתחילים (Rookies) ובחלק אחר בקבוצת המתקדמים (בקטגוריית ה-Superbike). בשני מרוצי Rookies זכה המערער במקום הראשון וכך גם במרוץ לרוכבים ישראליים אשר התקיים ביוון. בקבוצת ה-Superbike תוצאתו הטובה ביותר באותה שנה הייתה מקום עשירי (פעמיים). המערער לא זכה לכל גמול כספי בגין הישגיו בשנת 2012, דהיינו לא הייתה לו הכנסה מפעילות האופנוע באותה שנה. ההוצאות האמורות נתבעו כולן בניכוי (כהפסד בעסק או במשלח יד) כנגד הכנסת המערער מעבודתו כמהנדס בענף ההיי-טק. אין העובדה שנישום מועסק במשרה מלאה בעבודה מסוימת שוללת מניה וביה את האפשרות כי הוא עוסק בעסק או במשלח יד נוסף.

טענתו העיקרית של המשיב הייתה כי המערער לא ניהל עסק ומסקנה זו התבססה על בחינת נסיבות המקרה לפי מבחני העזר לקיומו של “עסק” אשר עוצבו בפסיקה ובספרות המקצועית. לגישת המערער מבחני עזר אלה “אינם רלוונטיים לעניינו של המערער, מאחר והכנסתו הינה אמנם הכנסה החוסה תחת סעיף 2(1) לפקודה, אולם עסקינן בהכנסה ממשלח יד ולא הכנסה מעסק”. אני נוטה להסכים עם המערער כי בדרך כלל יש לנתח מקרים מסוג זה – שבהם נדונות הכנסות והוצאות של משתתפים בענפי ספורט ומשחק שונים – כעניין של משלח יד לעומת תחביב וכי אין מקום ליישם, באופן מאולץ, את מכלול המבחנים שפותחו לצורך איתורו של עסק.

קיומה של אפשרות (פוטנציאל) להפיק תועלת כלכלית מהפעלת כישוריו של אדם הוא תנאי מוקדם והכרחי לקיומו של משלח יד. לפוטנציאל זה שני פנים: ראשית, פן כללי, ולפיו יש להיווכח כי ענף הפעילות הנבחן אכן מציע גמול כלכלי ממשי לאלה שעוסקים בו (תהיה צורת התמורה אשר תהיה); שנית, פן ספציפי או אישי, שלפיו יש לברר האם אצל האדם הנבחן קיימת הסתברות של ממש להפקת תועלת כלכלית מן העיסוק בפעילות האמורה. במקרה דנן דומה כי המערער נכשל בניסיונו להראות הלכה למעשה כי היה פוטנציאל של ממש להפיק הכנסה מפעילות האופנוע (ובייחוד מהשתתפות במרוצים, בנבדל מפעילות ההדרכה שנזנחה על ידי המערער בשלב מסוים).

המערער הצביע על המערך הטכני שעמד לרשותו באירופה כחלק ממנגנון עסקי או מקצועי שקיומו מוכיח את קיומו של עסק או משלח יד. אין בעצם הוצאת הוצאות אלו כדי להוביל למסקנה כי מדובר במשלח יד ולא בתחביב (יקר). גם חובבן בענפי הרכיבה (אופנוע או אופניים) או בענפי השיט, למשל, עלול לעמוד בהוצאות דומות של אחסון, הובלה, תחזוקה ושדרוג מבלי להפוך את תחביבו למשלח יד, ורמת המיומנות הטכנית של נותני השירותים כשלעצמה אינה גורמת למקבל השירותים להיחשב מקצוען.

לעניין הוצאת הוצאות בטרם הפקת ההכנסות. אין מקום למחלוקת כי כאשר מתקיים עסק או משלח יד אזי הוצאות אשר הוצאו מתוך ניסיון להפיק הכנסה במסגרת אותו עסק או משלח יד יכולות להיתבע בניכוי (כפוף לקיום יתר תנאי הפקודה). כידוע, אין הכרח כי הפירמה אכן תצליח ליצור הכנסה באותה תקופה כדי שההוצאות יותרו בניכוי.

מטבע הדברים ניסה המערער להראות כי הפוטנציאל הכלכלי של פעילותו הלך ונבנה על פני ציר הזמן, וזאת עם השיפור ביכולותיו האישיות, שדרוג הציוד העומד לרשותו וחשיפתו ברבים כמי שמצליח במרוצים ומטפס בדירוגים. מכאן ניתן להסיק, לפי הטענה, כי משלח היד כבר קיים וכי ההוצאות כרוכות בו ונחוצות להמשך הצלחתו. ואולם כאמור, תוצאות כלכליות של ממש לא התממשו – לא בשנת המס הנדונה וגם לא בשנתיים העוקבות. בשנת המס הנדונה לא הייתה למערער הכנסה כלל מן המרוצים ובמהלך שלוש השנים 2012, 2013 ו-2014 הכנסותיו מהשתתפות במרוצים הסתכמו ב-2,000 יורו (וגם זאת בעקבות הענקת פרס הוקרה ולא בשל תוצאה במרוץ מסוים). המסקנה היא שפעילותו של המערער בתחום האופנוע בשנת 2012 לא עלתה לכדי משלח יד אלא הייתה בבחינת תחביב. כתוצאה מכך, ההוצאות הקשורות לפעילות זו היו הוצאות פרטיות.

תוצאה

הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 10,000 ש”ח.