הפקדת ערובה להבטחת הוצאות פקיד השומה במסגרת הגשת ערעור – פסק דין שטיסל קייטרינג (2005) בע”מ ואח’

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי על המערערות להפקיד ערבות להבטחת הוצאות פקיד השומה במסגרת הגשת הערעורים בעניינן.

תקציר: ע”מ 53364/16

בבית המשפט: המחוזי בתל אביב-יפו

לפני: כב’ השופטת י’ סרוסי

ניתן ביום: 26.12.2016

המערערות: שטיסל קייטרינג (2005) בע”מ ואח’

המשיב: פקיד שומה גוש דן

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי על המערערות להפקיד ערבות להבטחת הוצאות פקיד השומה במסגרת הגשת הערעורים בעניינן.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

החלטה בבקשת פקיד שומה גוש דן לחייב את המערערות בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשיב ככל שתפסקנה, במקום שיידחו הערעורים. המערערת 1 היא חברת קייטרינג אשר בשנות המס הרלוונטיות שיווקה אוכל לשני אולמות אירועים, אחד מהם צד קשור, המערערת 2.

השומה בצו שהוצאה למערערת 1 היא בקשר לכימות שיעור תצרוכת החומר המשמש אותה בעסק. המשיב קבע כי אחוז צריכת החומרים שדווח על ידה אינו סביר. סכום המס על פי השומה עומד על כ-4.5 מיליון ש”ח.

השומה בצו שהוצאה למערערת 2 לשנים 2012-2008 ופסילת ספריה לשנת 2012 עניינה אי רישום תקבול לפי סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“). לאור הפסילה, יושמה הוראת סעיף 33(ב) לפקודה ולא הותר קיזוז הפסדים עסקיים מועברים בסך 119,425 ש”ח. כמו כן הוספה תוספת מחזור בשומה בגובה התקבול שלא נרשם, בסך של 29,4000 ש”ח.

לטענת המשיב, המערערת 1 לא הגישה דוחות שנתיים למס הכנסה החל משנת 2014 ואילך. כמו כן, מחזור העסקאות המדווח שלה למע”מ עומד על 0 מחודש פברואר 2014 ועד לסוף אפריל 2014 והחל במועד זה לא הגישה דוחות למע”מ. על פי רישומי המחשב, תיק העוסק שלה במע”מ נסגר ביום 31.12.2013. מכל זאת למד המשיב כי למערערת 1 אין הכנסות והוצאות ואין לה כל פעילות עסקית. כמו כן לא רשומים על שמה נכסים.

בעניין המערערת, 2 טוען המשיב כי היא הפסיקה את פעילותה העסקית ביום 31.12.2013. הדוח האחרון שהגישה למס הכנסה היה לשנת 2012 ומשנת 2013 אינה מגישה דוחות. על פי מרשמי מע”מ, הגישה דוחות 0 לשנים 2015-2014 והחל מחודש 12/2015 אינה מגישה דוחות למס ערך מוסף. מכאן שאין לה כל פעילות עסקית ועל פי רישומי המחשב של המשיב אין כל נכסים בבעלותה.

המערערות טוענות כי יש להן סיכוי טוב לזכות בערעורים וכי שומות המשיב אינן מבוססות. לאור זאת הן מבקשות שלא להיעתר לבקשה.

דיון

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות“) קובע שתי חלופות אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה: הראשונה, אם החברה התובעת הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה, אף אם שוכנע כי לא תוכל לשלם את הוצאות המשפט.

לכאורה, סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס לסוגיית סיכויי המערערות לזכות בערעורן. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי במסגרת הרשות הניתנת לבית המשפט שלא לחייב את החברה בהפקדת ערובה, ככל שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב זה, ניתן לבחון גם את סיכויי ההליך בתוך שאר “נסיבות העניין”.

המערערות מודות בפה מלא כי מצבן הכלכלי בכי רע. מנגד, המערערות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי יצליחו לשאת בהוצאות המשפט (אף לא צורף תצהיר תומך לתגובת המערערות לבקשה). גם בקשתן של המערערות להתחשב במצבן הכלכלי, כנסיבה המצדיקה את אי הפקדת הערובה, עומדת להן לרועץ, שכן אם אינן יכולות לעמוד בתשלום הערובה כיצד תעמודנה בתשלום הוצאות המשפט של המשיב?

מבחינת סיכויי הערעורים, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי הם אינם גבוהים במיוחד. על רקע זה, חששו של המשיב כי לא ישולמו הוצאותיו המשפטיות אם וכאשר יזכה בדינו, הוא חשש מוצדק ויש להטות לו אוזן.

באיזון כל השיקולים האמורים, סכום המס השנוי במחלוקת, היקף ההתדיינות הצפוי (בהתחשב בכך שעסקינן בשומות המבוססות על ביקורת כלכלית), העובדה שהדיון בערעורים אוחד ושקיימת תשתית עובדתית-משפטית דומה, סכום ההוצאות המשפטיות שנהוג לפסוק בערעור מהסוג הנדון (אל מול סיכויי הערעור) ובעיקר נוכח חשיבות הזכות החוקתית של המערערת לגישה לערכאות, יש להעמיד את שיעור הערובה על סך של 12,000 ש”ח לכל אחת מן המערערות. לא יופקד הסכום כאמור, יימחקו הערעורים ללא צורך בהחלטה נוספת.

תוצאה

הבקשה התקבלה. המערערות חויבו בהוצאות בסך 5,000 ש”ח.