הפסד לביטוח לאומי: עובד חברת החשמל יוכר כנפגע עבודה במסגרת הילכת מיקרוטראומה
איש תחזוקה ותיק של חברת החשמל ייחס את הכאבים בידיו לעבודתו הפיזית המתמשכת. המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בו כנפגע עבודה אך למורת רוחו, בית הדין לעבודה השתכנע לפני כשבוע שהעבודה החמירה את מצב העובד והוא זכאי לגמלה (פס”ד ארז נגר נגד המוסד לביטוח לאומי).
איש תחזוקה ותיק של חברת החשמל ייחס את הכאבים בידיו לעבודתו הפיזית המתמשכת. ביטוח לאומי לא הכיר בו כנפגע עבודה אך למורת רוחו, בית הדין לעבודה השתכנע לפני כשבוע שהעבודה החמירה את מצב העובד והוא זכאי לגמלה (פס”ד ארז נגר נגד המוסד לביטוח לאומי).
התובע עובד בחברת החשמל כתורן בתחנת רוטנברג שבאשקלון למעלה מ-20 שנה. את התביעה הוא הגיש לפני כשנתיים לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, לאחר שביטוח לאומי סירב להכיר בו כנפגע עבודה.
התובע טען כי יש להכיר בו כנפגע עבודה על פי עקרון ה”מיקרוטראומה”-שלפיו הצטברות פגיעות קטנות חוזרות ונשנות במהלך העבודה גרמה להחמרה במצבו הפיזי. כיום, לטענתו, הוא סובל מכאבים עזים בכפות הידיים ובמרפק יד שמאל בעקבות תסמונת התעלה הקרפלית שאובחנה בשתי ידיו ותסמונת “מרפק טניס” שהתגלתה בזרועו השמאלית.
הבעיות הרפואית מהן סובל התובע אושרו במסמכים רפואיים ואף על ידי מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין.
התובע תיאר כי במסגרת תפקידו הוא עובד כ-22 משמרות בחודש, כאשר אורכה של משמרת עשוי להגיע ל-10 שעות. עבודתו דורשת לטענתו ביצוע עבודות תחזוקה ותיקון תקלות, כמו פתיחה וסגירה של שסתומים גדולים. לדבריו, תיקונים אלה אורכים בממוצע בין 3-4 שעות בכל משמרת ומצריכים, בין היתר, הפעלת לחץ וכוח על כפות הידיים או התמודדות עם רטט מתמיד של המכשירים.
לטענתו, החזרה על אותן פעולות במשך שנים רבות הביאה לפגיעות זעירות ומתמשכות בידיו-שלבסוף הסבו לו נזק גדול.
המומחה מטעם בית הדין תמך בגרסת התובע כאמור, והתרשם שלעבודת התובע יש השפעה משמעותית של מעל 20% על הופעת הליקויים בזרועותיו.
אלא שגם למראה חוות הדעת הרפואית ביטוח לאומי לא השתכנע שהתובע הציג תשתית עובדתית מספקת להוכחת “מיקרוטארומה”. המוסד טען כי הוא לא הוכיח ביצוע פעולות דומות חוזרות ונשנות במשך זמן רב, וכי הסיבה האמיתית למצבו היא שהיה מעשן כבד במשך תקופה ארוכה.
הוכח קשר סיבתי
השופטת אירית הרמל דחתה את טענת ביטוח לאומי, והבהירה כי הוכח לה שהפעולות שביצע התובע דרשו מידה גבוהה של חזרה במשך שעות רבות בעת העבודה-בכל משמרת ומשמרת. השופטת הפנתה לכך שחוות דעתו של המומחה לא התעלמה מההשפעה של העישון, ובכל זאת קבעה כי העבודה החמירה את מצבו של התובע.
השופטת בחרה לאמץ את חוות דעת המומחה וקבעה כי התובע הוכיח קשר סיבתי בין פעולותיו המאומצות והחוזרות במהלך עבודתו, לבין הנזק הבלתי הפיך שנגרם לו לאורך השנים. לעמדתה, די בהשפעה של 20% החמרה במצב המבוטח כדי להכיר בו כנפגע עבודה בעילת מיקרוטראומה.
משכך, השופטת החליטה לקבל את התביעה וקבעה כי התובע הוא נפגע עבודה הזכאי לקצבה. ביטוח לאומי חויב בהוצאות בסך 3,000 שקל.
