המבחנים שלפיהם ייקבע ניתוק תושבות של תושבי ישראל העוזבים את ישראל לשנתיים

השאלה:

זוג עם ילדים נוסע לשנתיים לארצות הברית לצורך עבודת בן הזוג שם כשכיר (בחברה אמריקאית). לזוג דירה בישראל והם ישכירו אותה בסכום העולה במעט על הפטור. נוסף על כך, לבן הזוג יש בישראל פוליסת ביטוח חיים והוא ימשיך להפקיד לפוליסה כדי לשמור על הוותק. קיימת גם תביעה שתוגש בשמו בבית הדין לעבודה על הפרשי שכר בגין עבודתו עד לסוף 2015. בני הזוג מעוניינים גם להמשיך לשלם דמי ביטוח לאומי כדי לשמור על זכויותיהם. לבת הזוג יש בישראל תיק ברשות המסים (מע”מ) כעוסקת פטורה אך כשתגור בארצות הברית לא יהיו לה הכנסות כעצמאית. לאור הנתונים הללו – האם יש אפשרות שלא להיחשב תושב ישראל בתקופה שבה ישהו בחו”ל? האם יש דבר מסוים שיגדיר אותם כתושבי ישראל ואותו יהיה אפשר לשנות?

התשובה:

הוראות הדין בישראל קובעות כי יחיד ייחשב תושב ישראל אם מרכז חייו בישראל – מבחן איכותי, וכן נקבע מבחן כמותי – חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל אם שהה בישראל מספר ימים מסוים כמפורט בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה”) כדלהלן:

“תושב ישראל’ או “תושב”-

(א) לגבי יחיד – מי שמרכז חייו בישראל; ולעניין זה יחולו הוראות אלה:

(1) לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:

א. מקום ביתו הקבוע;

ב. מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;

ג. מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;

ד. מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;

ה. מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;

(2) חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל –

א. אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;

ב. אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר;

לענין פסקה זו, ‘יום’ – לרבות חלק מיום;

(3) החזקה שבפסקה (2) ניתנת לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה;”

כמו כן תושב חוץ מוגדר בפקודה:

“תושב-חוץ” – מי שאינו תושב ישראל, וכן יחיד שהתקיימו בו כל אלה:

א. הוא שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, בכל שנה, בשנת המס ובשנת המס שלאחריה;

ב. מרכז חייו לא היה בישראל, כאמור בפסקה (א)(1) להגדרה ‘תושב ישראל’ או ‘תושב’, בשתי שנות המס שלאחר שנות המס האמורות בפסקת משנה (א)”.

כלומר, מהאמור לעיל עולה כי הקביעה אם יחיד ייחשב תושב ישראל [אז יחויב במס בגין הכנסתו המופקת מכל מקום בעולם] או לחלופין ייחשב תושב חוץ [אז לכאורה יהא פטור על הכנסתו המופקת מחוץ לישראל] תלויה בשני מבחנים – מבחן איכותי ומבחן כמותי.

בעוד המבחן האיכותי כולל מספר רב של קריטריונים לעניין הקשר של היחיד לישראל ואינו מצביע בהכרח על הכרעה לכאן או לכאן, קיים מבחן כמותי בדבר מספר הימים שבהם היחיד שוהה בישראל.

לפיכך יש לבחון במבחן של ארבע שנים אם היחיד עונה על הגדרה של תושב חוץ כאמור לעיל, ולמותר לציין כי בחינה כאמור יכולה להיעשות אך ורק בתחולה רטרואקטיבית.

וביתר פירוט:

בשנתיים הראשונות לעזיבתו, עליו להיות מחוץ לישראל לפחות 183 ימים לפחות [כאשר לגישת רשויות המס, גם חלק מיום מחושב כיום בישראל] ובשנים השלישית והרביעית יש לוודא כי מרכז החיים אינו בישראל. יצוין כי מלשון החוק לא ברור אם הכוונה כי בשנים אלו גם נדרש שהיחיד ישהה מחוץ לישראל לפחות 183 יום לפחות או שמספיק שמרכז החיים אינו בישראל.

לעצם השאלה, אנו מדברים על מקרה שבו היחיד ומשפחתו מתכוונים לעזוב את ישראל לתקופה של שנתיים לפחות, היות שמבחן של תושב חוץ משתרע על תקופה של ארבע שנים – הרי נראה כי יהיה קשה לטעון שהיחיד ניתק תושבות מישראל בתקופה של שנתיים בלבד.

יתרה מזאת, לאור הנתונים בשאלה נראה כי היחיד מתכוון לשמור על קשר עם ישראל, בין היתר להמשיך לשלם דמי ביטוח לאומי, לא לסגור את תיק המע”מ של האישה ולהמשיך להפקיד לפוליסת ביטוח חיים. אנו סבורים כי כל קריטריון כשלעצמו אינו מעיד על תושבות ישראלית אך יש להסתכל על מכלול הדברים – מטבע הדברים אין בידינו את מלוא הפרטים כדי להעריך, אבל לכאורה נראה כי יקשה לטעון לאי תושבות ישראלית. עם זאת, ככל שהיחיד ישהה בארצות הברית לפחות שלוש שנים וייחשב תושב ארצות הברית לצורכי מס ובד בבד יבצע מהלכים אשר ינתקו אותו מישראל, ייתכן שהדבר ייצור קרקע פורייה לטענה אפשרית של ניתוק מישראל.