הזכאות להטבת מס לנכה בנכות שאינה רציפה – פסק דין עמיקם טיגר

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי המערער זכאי להטבת המס הקבועה בסעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, אף שנכותו בשיעור 100% מגיעה לכדי 365 ימים, אולם אינה רצופה.

תקציר: ע”מ 6916/15

בבית המשפט: המחוזי תל אביב

לפני: כב’ השופט מ’ אלטוביה

ניתן ביום: 4.7.2016

המערער: עמיקם טיגר

המשיב: פקיד שומה תל אביב 1

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי המערער זכאי להטבת המס הקבועה בסעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, אף שנכותו בשיעור 100% מגיעה לכדי 365 ימים, אולם אינה רצופה.

השאלה המשפטית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

בשנות המס 2010 ו-2012 היו למערער, רואה חשבון במקצועו, הכנסות ממשלח-יד לפי סעיף 2(1)לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“) בסך 236,726 ש”ח ו-627,094 ש”ח, בהתאמה. בדיווחיו למשיב (תיקון הדיווח לשנת המס 2010 ודיווח לשנת המס 2012) דרש המערער פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, בסך 40,860 ש”ח בשנת המס 2010, ו-544,500 ש”ח בשנת המס 2012.

המשיב דחה את הצהרת המערער בנוגע לשנת המס 2010 ובנוגע לשנת המס 2012 התיר לו פטור לפי סעיף 9(5)(א)(2) לפקודה, בסך 71,280 ש”ח בלבד. בין הצדדים אין מחלוקת בנוגע לעובדות שלעיל, והשאלה העומדת להכרעה בערעור מס זה היא אם זכאי המערער להטבת המס הקבועה בסעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, אף שנכותו בשיעור 100% מגיעה לכדי 365 ימים, אולם אינה רצופה.

לטענת המערער, משנקבעה לו נכות בשיעור 100% לתקופה העולה על 365 ימים עומד הוא בדרישות סעיף 9(5)(א)(1) לפקודה. מנגד טוען המשיב כי מאחר שהתקופה שנקבעה למערער נכות בשיעור 100% אינה רציפה, אין הוא עומד בדרישות סעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, ועל כן אינו זכאי להטבת המס הקבועה בסעיף זה.

דיון

המשיב טוען כי יש לפרש את הוראות סעיף 9(5)(א)(1) כאילו נכללה בהן דרישת רציפות של 365 ימים של נכות בשיעור 100%, ברם לא ניתן למצוא בנוסח הסעיף את המילה “רציפות” או כל מונח אחר שניתן להשתית עליו פרשנות כאמור.

ועוד. בהצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס”ג-2003, הוצע לתקן את סעיף 9(5) לפקודה ולהוסיף דרישה ולפיה הנכות בשיעור 100% תהיה “לתקופה העולה על 365 ימים רצופים”. כפי שניתן לראות בחוקקו את סעיף 9 (5) לפקודה, בנוסחו העדכני, השמיט המחוקק את המילה “רצופים”, ולבית המשפט אין אלא לכבד זאת ולא לעקוף את דבר המחוקק בדרך של פרשנות. פרשנות המערער במקרה דנן היא לגבי מקרה של רצף, בשיעור שונה של נכות של אותה מחלה, פגיעה, כנובעים מאותו אירוע. יכול והתוצאה הייתה שונה לו היה מדובר באיסוף תקופות נכות הנובעות מאירועים שונים ובהפרשי זמן אחרים.

ועוד, גם אם ייאמר כי הגישה הפרשנית של שני הצדדים שקולה היא, ואינני סבור כך, הרי הלכת חצור מורה על העדפת הגישה הפרשנית המיטיבה עם הנישום.

תוצאה

הערעור התקבל. המשיב חויב בהוצאות בסך 20,000 ש”ח.