אי הפקדה לגמל ואי מתן תלושי שכר – הרעה מוחשית המצדיקה התפטרות ללא התראה

העובד טען כי לא קיבל תלושי שכר במשך תקופת עבודתו, על אף שפנה פעמים רבות למעסיקה. כמו כן ביקש העובד כי יופרשו עבורו הפרשות לפנסיה. משפניותיו הרבות לא נענו, התפטר. העובד התפטר על אתר ולא נתן למעסיקה די זמן לתקן את דרכיה. לדעת בית הדין הנסיבות מצדיקות את התפטרותו של העובד על אתר, על אף הדרישה ליתן למעביד שהות לתקן את דרכיו. טענת המעסיקה כי לא ניתן להפריש לעובד זר הפרשות פנסיוניות לא הוכחה ולא הובאו לה תימוכין. מכל מקום, המעסיקה יכלה אף להפריש לקופת חסכון עבור העובד אך לא עשתה כן. משאלו הם פני הדברים, הרי גם אם היה העובד נותן למעסיקה שהות לתקן את מחדלה בעניין ההפרשות הפנסיוניות, לא הייתה עושה כן. על כן נקבע כי אין לייחס חשיבות רבה לכך שהעובד לא נתן למעסיקה שהות לתקן את הטעון תיקון ונפסק כי העובד התפטר בדין מפוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף, נקבע כי המעסיקה בחרה להעסיק את העובד בלילות, במנוחה השבועית ובחגים, תוך זלזול בהוראות החוק. העובד תבע פיצוי ולא ניתן כל פירוט לגבי הגמול הנתבע בגין עבודה במנוחה השבועית ובלילה, לפיכך חויבה המעסיקה לשלם לעובד פיצוי בגין אופן העסקתו בסך של 10,000 ₪.

תקציר סעש 50193-02-13

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים

ע”י כבוד הנשיאה השופטת דיתה פרוז’ינין

ניתן ב- 27.5.2015

התובע: ISMAIL BAHAR MUSSA HUSSEIN

הנתבעת: איוו מיט בורגר בע”מ

העובדות

התובע (להלן: “העובד”), אזרח סודן, השוהה בארץ על פי צו לשחרור ממשמורת מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי”ב-1952, עבד אצל הנתבעת (להלן: “המעסיקה”), שהינה בעלת מסעדה במשך כ- 4 שנים עד להתפטרותו.

הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה האם התפטר העובד בדין מפוטר.

לטענת העובד הוא לא קיבל תלושי שכר במשך תקופת עבודתו, אף כי פנה פעמים רבות אל המעסיקה בבקשה לקבלם, ולמשרד רו”ח המנפיק את תלושי השכר. כמו כן ביקש העובד כי יופרשו עבורו הפרשות לפנסיה. משפניותיו הרבות לא נענו, התפטר.

פסק הדין

סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963 (להלן: “חוק פיצויי פיטורים“) וההלכה הפסוקה בעקבותיו, קבעו שלושה תנאים אשר בהתקיימם ניתן לראות עובד המתפטר מעבודתו כמפוטר:

“ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה ‘הרעה מוחשית בתנאי העבודה’ או ‘נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו’; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת” (עע (ארצי) 26706/05/11 חיים שבתאי נגד טכנובר בע”מ, ניתן ביום 10.6.13)

סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר, תשי”ח-1958 (להלן: “חוק הגנת השכר“) מחייב מעסיק לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר. מאחר שמדובר בחובה של המעסיק על פי דין, מוטל על המעסיק הנטל להוכיח כי אכן מסר תלושי שכר לעובד.

טענת המעסיקה כי ניתנו לעובד תלושי שכר במהלך עבודתו לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת. בתצהירו הצהיר מנהל המעסיקה כי תלושי השכר נמסרו לעובד במועד. אולם לא הובהר באיזה מועד ניתנו תלושי שכר לעובד והאם ניתנו מידי חודש בחודשו, מי נתן אותם לעובד, כיצד נעשה הדבר וכד’. גם לא הובא עד התומך בטענתה זו של המעסיקה, אף כי אין כל קושי לעשות כן שכן המעסיקה ממשיכה להעסיק עובדים.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי אכן לא הופרשו עבור העובד הפרשות פנסיוניות. נדחתה טענת המעסיקה כי העובד סירב להפריש את חלקו, וכי קיים קושי בהחלת צו ההרחבה בעניין הפנסיה על עובדים זרים. ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח כללי מקיף במשק מיום 19.11.2007 וההסכמים שנחתמו לאחר מכן (ביום 7.9.2010 וביום 6.3.2011) וצווי ההרחבה מכוחם מקנים לעובדים שהם חלים עליהם זכויות קוגנטיות שאין בכוחו של העובד לוותר עליהן. על כן גם אם ויתר העובד על זכותו מכוח הסכמים אלה, וספק אם אמנם כך היה, אין בוויתורו זה ולא כלום. יתר על כן, צו ההרחבה חל על כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה (סעיף 3.א להסכם). גם עובדים זרים נכללים בגדרה של הגדרה זו (בר”ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע”מ – ADAM ABDALLA ואח’, ניתן ביום 28.2.2015).

העובד התפטר על אתר ולא נתן למעסיקה די זמן לתקן את דרכיה. לדעת בית הדין הנסיבות מצדיקות את התפטרותו של העובד על אתר, על אף הדרישה ליתן למעביד שהות לתקן את דרכיו. טענת המעסיקה כי לא ניתן להפריש לעובד זר הפרשות פנסיוניות לא הוכחה ולא הובאו לה תימוכין. מכל מקום, המעסיקה יכלה אף להפריש לקופת חסכון עבור העובד אך לא עשתה כן. יתר על כן, המעסיקה גם לא הציעה לעשות כן במכתבים שנשלחו לב”כ העובד. משאלו הם פני הדברים, הרי גם אם היה העובד נותן לנתבעת שהות לתקן את מחדלה בעניין ההפרשות הפנסיוניות, לא הייתה עושה כן. על כן קבע בית הדין כי אין לייחס חשיבות רבה לכך שהעובד לא נתן למעסיקה שהות לתקן את הטעון תיקון.

על כן, נפסק כי העובד התפטר בדין מפוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

גמול עבודה במנוחה השבועית, עבודת לילה ופיצוי בשל שיטת העסקה

עיון בתלושי השכר מעלה כי העובד עבד ימים רבים, ולא ניתנה לו מנוחה ביום המנוחה השבועי שהוא זכאי לו. כך למשל בחודש 11/2011 עבד העובד 30 ימים מתוך 30 ימי עבודה; בחודש 12/2011 עבד 30 ימים מתוך 31 ימי עבודה; בחודש 4/2012 עבד 30 ימים מתוך 31 ימי עבודה. אין מדובר בדוגמאות זניחות אלא במתכונת העסקה קבועה.

כעולה מן האמור לעיל, בחרה המעסיקה להעסיק את העובד במשך שנים בניגוד גמור לאמור בחוקי המגן, תוך העסקתו בלילות, בימי המנוחה השבועית ובימי החג, ותוך זלזול בהוראות החוק. בכתב התביעה נתבע פיצוי בלבד ולא ניתן כל פירוט לגבי הגמול הנתבע בגין עבודה במנוחה השבועית ובלילה, לפיכך חויבה המעסיקה לשלם לעובד פיצוי בגין אופן העסקתו בסך של 10,000 ₪.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר 

לאור קבלת טענת העובד כי לא קיבל תלושי שכר במהלך עבודתו, חויבה המעסיקה לשלם פיצוי לעובד בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר סך של 3,500 ₪.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

העובד תבע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד כאמור בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס”ב- 2002. סעיף 1 לחוק הנ”ל קובע כי על המעסיק ליתן לעובד הודעה בכתב. היינו, גם אם הסביר מנהל המעסיקה לעובד את תנאי עבודתו בשיחה ביניהם, אין בכך די. עליו ליתן לו הודעה בכתב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. לפיכך חויבה המעסיקה לשלם פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪.