אי דיווח ותשלום דמי ביטוח לאומי בגין ספורטאי הביא לחיוב אגודת הספורט בשיפויו של המל”ל בכל הגמלאות ששילם לספורטאי
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של מבוטח להכיר בו כעובד שכיר של אגודת ספורט, וכפועל יוצא – להכיר בזכאותו לגמלאות בשל פגיעה בעבודה. מנגד חויבה האגודה להחזיר למוסד לביטוח לאומי את שווי הגמלאות ששילם למבוטח.
ביום 23 בנובמבר 2016, קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל 715-11-15) את תביעתו של יעד גולץ (להלן: “המבוטח”) להכיר בו כעובד שכיר של אגודת הספורט מועדון הכדורסל מכבי “כלנית” כרמיאל (להלן: “האגודה”), וכפועל יוצא – להכיר בזכאותו לגמלאות בשל פגיעה בעבודה. מנגד חויבה האגודה להחזיר למוסד לביטוח לאומי (להלן:”המל”ל”) את שווי הגמלאות ששילם למבוטח.
רקע חוקי
- מכוח צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל”ב-1972 נקבע כי ספורטאי העוסק בפעילות ספורטיבית במסגרת אגודת ספורט או מטעמה, וקיים הסכם העסקה בכתב שנערך מראש, נחשב לעובד שכיר. באותו צו נקבע כי מי שחייב בתשלום גמול ההעסקה הוא המעסיק, כלומר, אגודת הספורט חייבת בדמי הביטוח בגין הספורטאי במקרה הזה.
- סעיף 365 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ”ה-1995 (להלן: “החוק”) קובע: “היה אדם חייב לפי חוק זה לשלם דמי ביטוח בעד הזולת ולא שילמם, יראו, לענין הזכות לגמלה, כאילו שולמו”.
- סעיף 369 לחוק מטיל סנקציה על מעסיק שלא נרשם במועד או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה בגמלה. במקרה זה, רשאי המל”ל לתבוע מהמעסיק סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם ושהוא עתיד לשלם, וכן את שווי הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו המקרה.
תמצית עובדתית
- המבוטח שיחק באגודה כשחקן כדורסל “חצי מקצועני” בעונות המשחקים 2012 עד 2014, נוסף על עיסוקו כעצמאי בענף הפרסום.
- בין המבוטח לאגודה נחתם הסכם העסקה ביום 20.8.2013 ולפיו המבוטח ישתתף כשחקן בקבוצה בעונות המשחקים 2014-2013 ועד ליום 20.7.2014, ושכרו הכולל שישולם לו על ידי האגודה בעבור כל עונת המשחקים שלעיל יעמוד על סך של 35,000 ש”ח ברוטו.
- ביום 18.12.2013 במהלך אימון כדורסל, נפגע המבוטח בברכו, נותח – ולאחר תקופת שיקום שב לשחק בעונת המשחקים שבשנים 2014–2015.
- תביעתו לתשלומים בגין פגיעה בעבודה נדחתה על ידי המל”ל בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין האגודה, ומשהגיש המבוטח תביעתו לבית הדין, שלח המל”ל הודעת צד ג’ לאגודה.
- אותרו כמה תלושי שכר שהופקו לעובד בשנת 2013, ובאיחור רב.
- בגין חודש הפגיעה, מעולם לא הופק תלוש שכר, ומעבר לכך – האגודה דווחה למל”ל על העסקת המבוטח כעובד בעונת המשחקים 2013 רק בחודש 3/2015!
- בדיון ההוכחות, טען נציג המל”ל כי ככל שייקבע ששררו יחסי עבודה בין המבוטח לאגודה, על האגודה לדווח ולשלם דמי ביטוח בגין העסקת העובד ולשפות את המל”ל בגין כל סכומי הגמלאות שייפסקו לטובת המבוטח. דיון והחלטה
- בנסיבות שתוארו בפסק, לבית הדין אין ספק כי המבוטח היה עובד שכיר במועד התאונה.
- האגודה לא שילמה בעבורו את דמי הביטוח במועד החוקי ונהגה להלין את שכרו באופן שיטתי.
- בית הדין נסמך על הלכת רדאידה (דב”ע נו 0/301) שקבעה כי מבוטח שכיר זכאי לכל הזכויות הנובעות מההכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה, ללא קשר לשאלה אם האגודה שילמה או לא שילמה בגינו את דמי הביטוח למל”ל.
- טענת האגודה, התולה את סיבת אי התשלום בעובדה שלא הועבר לה התקציב מהעירייה במועד, נדחתה.
- בית הדין פסק כי במועד התאונה היה המבוטח במעמד של שכיר באגודה ולכן הפגיעה מוכרת כתאונת עבודה. נקבע כי המבוטח יהיה זכאי לגמלאות בשל הפגיעה בעבודה, ומנגד חויבה האגודה לשלם למל”ל את שווי כל הגמלאות שישלם המל”ל למבוטח, ובהוצאות.
אנו חוזרים ומתריעים: אי דיווח או אי תשלום דמי ביטוח של מעסיק בגין עובדו עלול לעלות למעסיק עשרות מונים יותר מדמי הביטוח ש”חסך”.
בהקשר לאמור לעיל, יצוין כי נקבע בחוק ההסדרים, שעבר לאחרונה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, שהחל ביולי 2017, יוגבלו בתקרה הסכומים שהמל”ל יהיה רשאי לגבות מהמעסיק כשיפוי לפי סעיף 369. המל”ל יוכל לגבות את השיפוי בדרך מנהלית ולא כפי שנעשה עד היום – דרך בית הדין.
