“איש קש” חייב גם הוא במע”מ – לא רק הבעלים האמיתי

בעניין אלמליח, נקבע כי על אף שראוי לחייב במע”מ את הבעלים של העסק שניהל את העסק הלכה למעשה, רשאי היה מנהל מע”מ לחייב את “איש הקש” בחוב המס, שכן הוא רשום במע”מ כבעל העסק. אלמליח אינה חולקת על סכום המע”מ שנדרשה לשלם ולא על חישוב הקנס. טענתה היחידה היא כי לאחר פטירת בעלה המנוח, נרשם העסק באופן פורמלי בלבד על שמה, בעוד הלכה למעשה העסק היה בבעלות גיסה חנן והוא בלבד צריך לשאת בחיובים הנדרשים על ידי מנהל מע”מ.

“איש קש” חייב גם הוא במע”מ – לא רק הבעלים האמיתי

לא תמיד קל לאתר את בעל העסק אשר אליו יש לייחס את ההכנסות הנובעות מהעסק ובהתאם להטיל את החיוב במס ולגבות ממנו את המס. בעניין אלמליח (ע”מ 55361-11-14 אלמליח נגד מנהל מע”מ לוד, ניתן ביום 26.7.2016) נקבע כי על אף שראוי לחייב במע”מ את הבעלים של העסק שניהל את העסק הלכה למעשה, רשאי היה מנהל מע”מ לחייב את “איש הקש” בחוב המס, שכן הוא רשום במע”מ כבעל העסק, קיבל טובות הנאה מהעסק, הוא בעל חשבון הבנק שדרכו שולמו הוצאות העסק ואליו הוכנסו תקבולי העסק, וזאת במשך שנים רבות מאוד.

הערעור הוגש על שומה לפי מיטב השפיטה עקב אי דיווח על מכירת ביצים שהוברחו משטחי הרשות הפלסטינית (להלן: “הרש”פ”) לישראל. נוסף על כך נפסלו ספרי העסק ומנהל מע”מ הטיל עליו קנס על פי סעיף 95 לחוק מע”מ, לאחר שנמצא כי הועלמו קניות של ביצים משטחי הרש”פ, בהיקף של 3,462,744 ש”ח. הקנס חושב לפי 1% מסך מחיר העסקאות בתקופת השומה. מחיר העסקאות חושב בידי מנהל מע”מ על בסיס הקניות “בשחור” של הביצים המוברחות משטחי הרש”פ.

אלמליח אינה חולקת על סכום המע”מ שנדרשה לשלם ולא על חישוב הקנס. טענתה היחידה היא כי לאחר פטירת בעלה המנוח, נרשם העסק באופן פורמלי בלבד על שמה, בעוד הלכה למעשה העסק היה בבעלות גיסה, חנניה אלמליח (להלן: “חנן”), והוא בלבד צריך לשאת בחיובים הנדרשים על ידי מנהל מע”מ.

מנהל מע”מ קבע בהחלטתו כי אלמליח שימשה “אשת קש” בעסק שהיה למעשה של חנן. הוא ציין בהחלטתו כי יתכן שאלמליח לא הייתה מודעת לסכומים שגלגל חנן במסגרת פעילותו העסקית, אולם אין הדבר גורע מחובות אלמליח כלפי רשויות המס, הואיל ופעולות אלו התנהלו על שמה, מתוך הסכמתה המלאה.

אלמליח טענה כי נחתם עם המדינה הסדר טיעון בהליך הפלילי, על פיו תוקן כתב האישום נגדה ובגדרו נכתב כי חנן היה הבעלים של העסק והוא שהיה הנהנה האמיתי של הפעולות בחשבון הבנק של העסק. לפיכך, חובות המס שייכים לחנן ולא לה, מכוח השתק שיפוטי נגד המדינה.

טענה זו הועלתה על ידה כטענה מקדמית ונדחתה. בהחלטה זו נקבע כי אין להשליך מן הממצאים המהותיים של ההליך הפלילי על שאלת האחריות למס. נקבע כי האחריות במס, הנגזרת מרישום הבעלים בתיק המס, אינה חופפת לאחריות הפלילית הנגזרת מן המעשים שבוצעו הלכה למעשה.

בפתיחת החשבון על שמה ובמתן פנקסי ההמחאות הריקים שעליהם חתמה מראש, לפני העברתם לחנן שהיה הבעלים של העסק, גרמה אלמליח להכשלת הדיווחים לרשות להלבנת הון.

לאור האמור, נדחתה הטענה כי המדינה העלתה טענות סותרות בהליך הפלילי ובערעור זה.

אלמליח, בדומה לעניין בנלי (ע”מ 4199-11-11), נרשמה כעוסק במע”מ, פתחה חשבון בנק שממנו בוצעו תשלומים לספקים של העסק באמצעות המחאות, חתמה על הדוחות הכספיים של העסק וזאת משנת 2006 ועד אמצע שנת 2012, ואף משכה כספים מחשבון הבנק עבור עצמה.

העסק הפעיל ארבע משאיות אשר שימשו לחלוקת הביצים. רישיונות המשאיות היו רשומים על שמה של אלמליח. כמו כן, היא חתמה בפני רואה החשבון של העסק על דוחות שנתיים.

עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין בנלי מלמד כי גם בפרשה ההיא טען טל בנלי (איש הקש) כי פתיחת העסק על שמו נכפתה עליו בעקבות לחצים שהפעיל עליו אביו, שנמנע מלפתוח עסק על שמו בשל חובות ונושים שהיו לו. גם בעניין בנלי אין מדובר באיש קש שיוצר שותפות מרצון, אלא במי שהופעלו עליו לחצים של קרוב משפחה ושם מדובר במי שלא קיבל טובת הנאה מהעסק. מדוע, אפוא, יש להבחין את המקרה שלפנינו מעניין בנלי?

אלמליח אכן קיבלה טובות הנאה מן העסק, אף שיש מחלוקת בדבר היקף טובות ההנאה.

לאור כל האמור לעיל, על אף שראוי לראות בחנן הבעלים של העסק ומי שניהל את העסק הלכה למעשה, רשאי היה מנהל מע”מ לחייב את אלמליח בחוב המס. אלמליח הייתה רשומה במע”מ כבעלת העסק, בעלת חשבון הבנק שדרכו שולמו הוצאות העסק ואליו הוכנסו תקבולי העסק (למעט התקבולים שהועלמו), וכל תשלומי העסק הגלויים (להבדיל מן הקניות הבלתי מדווחות) התבצעו באמצעות המחאות בחתימתה, במשך שנים רבות מאוד.

במהלך עדותו, נשאל נציג מנהל מע”מ לגבי חיובו של חנן. תשובתו הייתה כי הוצא חיוב לחנן במקביל לחיוב אלמליח וכי השגתו נדחתה, כך שהחוב הפך לבר גבייה.

בכתב הערעור, נטען כי מנהל מע”מ מנסה לגבות את אותו חוב מע”מ משני גורמים שונים ומשמעות הדבר היא הטלת כפל מס בגין אותן עסקאות.

מנהל מע”מ הבהיר כי חיובי אלמליח וחיוביו של חנן הם לחלופין וכי אין כוונה לגבות את חוב השומה יותר מפעם אחת. חלקו של חנן מבחינת האחריות להעלמת ההכנסות ופסילת הספרים גדול בצורה ניכרת מאחריותה של אלמליח. משום כך ניתן לצפות מרשות המסים, ככול רשות מנהלית אחרת, כי תשקול בין יתר שיקוליה גם את חלקם היחסי של שני הגורמים המעורבים בפרשה זו.

בית המשפט קיבל את גישת מנהל מע”מ ואישר את גביית החוב גם מאלמליח וגם מחנן.