ענת דדוש רואת חשבון
לשקט הנפשי שלך יש בית
כי מקצועיות זו הדרך!!!

לקביעת פגישת ייעוץ

חישוב מאוחד לשני בני זוג העובדים בחברה שבשליטת הבעל – פסק דין רמי ודגנית עמיר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק כי לא מתקיימת במערערים, בני זוג העובדים בחברה שבשליטת הבעל, דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) לפקודה, ועל כן, אכן נכון היה לחשב את הכנסותיהם במאוחד (זאת ביחס לשנות המס 2011-2008).

תקציר: ע”מ 10892/14

בבית המשפט: המחוזי בבאר שבע

לפני: כב’ השופט ג’ גדעון

ניתן ביום: 25.3.2016

המערערים: רמי ודגנית עמיר

המשיב: פקיד שומה אילת

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק כי לא מתקיימת במערערים, בני זוג העובדים בחברה שבשליטת הבעל, דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) לפקודה, ועל כן, אכן נכון היה לחשב את הכנסותיהם במאוחד (זאת ביחס לשנות המס 2011-2008).

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המערערים עובדים כשכירים בחברת שירז שירותי מזון בע”מ (להלן: “החברה”), שהיא חברת קייטרינג, המספקת שירותי הסעדה ללקוחות מוסדיים שונים. המערער הוא בעל המניות היחיד בחברה, כך ששיעור אחזקתו בחברה הוא 100%. המערער מועסק בחברה כשף ואחראי על הפן המקצועי, ואילו המערערת אחראית על ענייני מנהלה.

בשומה העצמית שהגישו המערערים לשנות המס האמורות, חישבו המערערים את המס על הכנסתם בחישוב נפרד, והצהירו בדוחות שהוגשו כי לא קיימת תלות במקור הכנסות בן הזוג הרשום ובת זוגו. מנגד קבע המשיב כי המערערים אינם זכאים לחישוב מס נפרד על פי הוראות סעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“) כפי שפורשה בפסיקה, והטיל עליהם מס בחישוב מאוחד לשנים 2011-2008.

לטענת המערערים, תפקידיהם והכנסותיהם אינם תלויים אלה באלה, והם עובדים בשני תפקידים נפרדים ושונים לחלוטין, וכל אחד מהם מקבל את משכורתו לפי מהות תפקידו, כעובדים אחרים באותה רמה. עוד טענו המערערים, כי יש להחיל את הלכת מלכיאלי באופן פרוספקטיבי בלבד, ואין להחילה רטרואקטיבית על זוגות שהסתמכו על הלכת קלס.

דיון

בהלכת קלס (פסק הדין ניתן ביום 12.5.2003) נקבע כי חזקות התלות הקבועות בסעיף 66(ד) סיפה לפקודה אינן חזקות חלוטות, אלא חזקות הניתנות לסתירה על ידי הנישומים. כלומר, במקום שבו הוכיחו בני הזוג שחרף התקיימות נסיבות החזקות בעניינם, בפועל אין שוררת תלות בין מקורות הכנסותיהם – לא תישלל מהם הזכאות לשומת מס נפרדת.

בהלכת מלכיאלי משנת 2012 נפסק כי דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) רישה לפקודה היא בבחינת “חזקה חלוטה” ואינה ניתנת לסתירה, וכי במקרים שבהם מקורות ההכנסה של בני הזוג תלויים זה בזה, אין לאפשר שומות מס נפרדות. זאת אף אם ביכולתם של בני הזוג להוכיח כי גובה הכנסותיהם נקבע על פי שיקולים ענייניים בלבד. להשלמת התמונה יצוין כי בסופו של דבר התקבל החוק לתיקוןפקודת מס הכנסה (תיקון מס’ 199), התשע”ד-2013 (להלן: “תיקון 199”), אשר החליף את סעיף 66(ד)לפקודה ותחולתו מיום 1.1.2014. על פי התיקון, אם מקור ההכנסה של אחד מבני הזוג תלוי במקור ההכנסה של האחר, החישוב הנפרד יתאפשר בנסיבות מסוימות ובהן נחיצות עבודתו של כל אחד מבני הזוג לייצור הכנסה באותו עסק, וקבלת הכנסה ממקור ההכנסה המשותף, באופן התואם את מידת תרומתו של כל אחד מהם, וכן שעבודת בני הזוג אינה מתבצעת מבית מגוריהם, אלא אם כן זהו מקום העיסוק הקבוע והעיקרי של אותו עסק.

החלה פרוספקטיבית או רטרואקטיבית? – הכלל לעניין תחולתה למפרע של הלכה חדשה, הוא “…כי הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית”

לצד הכלל נקבע גם חריג ולפיו בתנאים מסוימים ומשיקולים מעשיים, יינתן תוקף פרוספקטיבי בלבד להלכה חדשה. נקודת המוצא לדיון היא שפסק הדין בעניין מלכיאלי אמנם יצר “…הלכה חדשה וחשובה באשר לפרשנותו של סעיף 66(ד)…”, אולם, הלכה חדשה זו, אינה “…עומדת בסתירה חזיתית להלכה שנקבעה בעניין קלס. זאת, בשים לב להבחנה שהוצגה בין שני חלקיו של סעיף 66(ד): דרישת אי התלות גופה, והחזקות שבהתקיים תנאיהן מניח הדין קיומה של תלות.” כמו כן, פסק דין מלכיאלי עצמו, אשר ניתן ביום 1.2.2012, הוחל למפרע על שומות מהשנים 2005-2003 של בני הזוג אשר היו צדדים לשלושת הערעורים בהם ניתן פסק הדין.

בית המשפט העליון הנכבד, בפסיקתו בעניין מלכיאלי, לא סייג את החלטתו ולא קבע כי פסיקתו צופה פני עתיד בלבד, וכזאת לא נעשה גם בהחלטת כב’ הנשיא לדחות את הבקשה לדיון נוסף. נראה גם כי קביעת בית המשפט כי ידיו כבולות בהוראות החוק שעמדו אז בתוקף, וקריאתו לשינוי במצב החקיקתי, תומכות במסקנה כי ההלכה שנפסקה שם, חלה לעבר ולעתיד. כמו כן, על המערערים הנטל להראות כי קיים אינטרס הסתמכות משמעותי, בהתבסס על ההלכה הקודמת – הלכת קלס.

אלא שבענייננו, נוכח דברי כב’ הנשיא בהחלטתו בבקשה לדיון נוסף, אין מדובר בסוגיה שהוכרעה בעבר, ועל כן אין אינטרס הסתמכות הראוי להגנה. הסתמכותם של המערערים על הלכת קלס, אשר התייחסה לסעיף 66(ד) סיפה, אין בה, נוכח האמור, כדי לבסס הסתמכות סבירה. אשר על כן אין לתת משקל לשיקול ההסתמכות, ויש מקום להפעלה רטרואקטיבית של הלכת מלכיאלי. המערערים גם לא הראו, ובוודאי שלא הוכיחו, כיצד הסתמכו על הלכת קלס, וכיצד היו פועלים אחרת לו ידעו כי ייערך להם בבוא היום חישוב מס מאוחד.

לאור האמור, אין לקבל את טענת המערערים ולפיה יש להחיל את הלכת מלכיאלי פרוספקטיבית בלבד, ואין להחילה על שומות המערערים. נכון אפוא לקבוע כי להלכת מלכיאלי תחולה רטרוספקטיבית (הגם שנפקותה בפועל, רק עד החלת תיקון 199 לחוק).

נוכח ההלכה הפסוקה לא מתקיימת במערערים דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) לפקודה, ועל כן אכן נכון היה לחשב את הכנסותיהם במאוחד. המבחן הוא מבחן היכולת להשפיע, ועל פי הלכת מלכיאלי, במקרים שבהם מקורות ההכנסה של בני הזוג תלויים זה בזה וקיימת יכולת להשפיע, אין לאפשר שומת מס נפרדת כלל, באשר קמה חזקה חלוטה המונעת מנישומים להוכיח כי בפועל לא מתקיימת השפעה או כי גובה ההכנסה אינו נובע משיקולי מס.

תוצאה

הערעור נדחה. המערערים חויב בהוצאות בסך 30,000 ש”ח.

לייעוץ ללא התחייבות

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

חברה לעיצוב ובניית אתרים חברה לעיצוב ובניית אתרים
WhatsApp chat