ענת דדוש רואת חשבון
לשקט הנפשי שלך יש בית
כי מקצועיות זו הדרך!!!

לקביעת פגישת ייעוץ

הטלת כפל מס בגין קבלת חשבוניות מס שלא כדין – פסק דין חץ המזרח להנדסה בע”מ

בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי בדין פסל המשיב את ספרי המערערת לשנים 2010 ו-2012, ובדין החליט להטיל עליה קנס בשיעור 1% מסך כל מחיר עסקאותיה. יתר על כן, נקבע כי בדין השית המשיב על המערערת כפל מס לשנים 2010 ו-2012, שכן המערערת ניכתה מס תשומות שלא כדין בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס.

תקציר: ע”מ 20103/14

בבית המשפט: המחוזי מרכז

לפני: כב’ השופט ד”ר ש’ בורנשטין

ניתן ביום: 9.5.2016

המערערת: חץ המזרח להנדסה בע”מ

המשיב: מנהל מע”מ – היחידה לפשיעה חמורה

בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי בדין פסל המשיב את ספרי המערערת לשנים 2010 ו-2012, ובדין החליט להטיל עליה קנס בשיעור 1% מסך כל מחיר עסקאותיה. יתר על כן, נקבע כי בדין השית המשיב על המערערת כפל מס לשנים 2010 ו-2012, שכן המערערת ניכתה מס תשומות שלא כדין בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

ערעור על החלטת המשיב בעניין הטלת כפל מס על המערערת בגין קבלת חשבוניות מס שלא כדין, על פי סמכותו בסעיף 50(א1)לחוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975 (להלן: “החוק“), וכן ערעור על החלטת המשיב בהתאם לסמכותו בסעיף 95 לחוק בעניין הטלת קנס על המערערת בגין אי ניהול ספרים כדין, זאת לאחר שהמשיב פסל את ספרי המערערת לשנים 2010 ו-2012.

המערערת היא חברה פרטית העוסקת בתחום הבנייה ופועלת בישראל ובאזור. למערערת ספקים ישראלים וספקים מהרשות הפלסטינית. המערערת היא עוסק מורשה משנת 2007. בעקבות חקירה וביקורת שנערכה בספרי המערערת בנוגע לשנות המס 2013-2010, נטען על ידי המשיב כי המערערת ניכתה מס תשומות שלא כדין בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס.

לטענת המערערת, היא מנהלת ספרים כחוק ולא הייתה לה ידיעה כי מדובר בחשבוניות מס פיקטיביות. היא התנהלה כמקובל וכראוי בנסיבות העניין. החשבוניות נחזו למראית עין כתקינת לחלוטין, והן כוללות תיאור עבודות שבוצעו לרבות רישום הצ’קים שיצאו כנגד החשבוניות. כמו כן, כל ספק נבדק ונמצא שאכן יש לו אישור ניהול ספרים, לרבות אישור מס במקור, והמערערת דאגה לקבל לידיה את האסמכתאות הרלוונטיות עובר להתקשרות העסקית. למערערת לא הייתה ידיעה כלשהי על כך שמדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין.

דיון

לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, נפסק כי המשיב עמד בנטל הבאת הראיות הנדרש לבסס את טענתו כי החשבוניות הוצאו שלא כדין, כך שהנטל עבר אל כתפי המערערת לשכנע, במידה הדרושה במשפט האזרחי, שאין הדבר כך וכי החשבוניות הוצאו כדין. המסקנה היא כי המערערת לא עמדה בנטל שכנוע זה. נוכח העובדה שהמערערת לא הציגה הסכמים, רשימות עובדים, רשימות פרויקטים ומסמכי התחשבנות מול החברות המשקפים עסקת אמת, ונוכח העובדה שבעליה השיב כי אינו מכיר את החברות השונות ולא בדק דבר על אודות החשבוניות, המסקנה היא כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הפריכה את טענת המשיב ולפיה החשבוניות לא משקפות עסקאות אמיתיות והן לא הוצאו על ידי מי שמוסמך להוציאם.

האם למערערת הייתה ידיעה שהחשבוניות הוצאו שלא כדין? על פי הפסיקה, המבחן הרלוונטי לניכוי מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו שלא כדין הוא המבחן האובייקטיבי, ולפיו די בכך שהחשבונית אינה כדין כדי לשלול את זכאות הנישום לנכותה, וזאת בהתעלם מדרגת מודעותו של הנישום.

לצד זאת, הכירה הפסיקה בחריג מצומצם בהיקפו והוא היעדר התרשלות של הנישום בעת קבלת החשבונית. בעניינו התמונה המצטיירת היא כי המערערת ידעה, או לכל הפחות הייתה יכולה לדעת, שמדובר בחשבוניות מס שהוצאו שלא כדין, שכן היה צריך להתעורר אצלה החשד בדבר אי חוקיות החשבוניות, חשד שנמנעה מלברר. בעליה לא ביצע בדיקות לגבי החברות שהנפיקו לו חשבוניות, לא ביקש לוודא שמי שהוציא לו את החשבוניות אכן מוסמך להוציאן ואף לא ביקש לקבל לידיו כל אינדיקציה לכך שמוסרי החשבוניות קשורים במידה כזו או אחרת לחברות שעל שמן רשומות החשבוניות. טענתו כי נפל קורבן למעשי רמייה כלל לא הוכחה. טענתו כי על המשיב לסתור טענה זו, אין לה בסיס שבדין.

ניתן אפוא להיווכח כי התנהלות המערערת בשנת 2012 זהה לזו שבשנת 2010. המערערת לא בדקה דבר ולא נקטה כל אמצעי סביר כדי לאמת את החשבוניות, את זהות החברות שעומדות מאחוריהן ואת נכונות העסקאות שבבסיסן, ואף על פי כן ניכתה את מס התשומות. על העוסק מוטלת חובה לוודא את זהות העוסקים המוציאים לו חשבונית. בענייננו, המערערת לא הוכיחה כי לא התרשלה, שנהגה בתום לב ושנקטה באמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות החברות שמאחוריהן. נהפוך הוא, הראיות מלמדות שהמערערת ידעה, או למצער הייתה צריכה לדעת, והעדיפה “לעצום את עיניה” כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. המערערת לא צירפה כל מסמך אשר יעיד על הבדיקות שערכה. ברור, כי אילו הייתה המערערת עורכת בדיקות פשוטות, לרבות בחינת החשבוניות עצמן שמהן עולות תהיות רבות כאמור, היא הייתה מגלה בנקל כי מדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין.

סיכומו של דבר, המסקנה היא כי המשיב עמד בנטל להראות כי המערערת “עצמה את עיניה”, אם לא למעלה מכך, באשר לחשבוניות שהוצאו שלא כדין.

תוצאה

הערעור נדחה. המערערת חויב בהוצאות בסך 40,000 ש”ח.

לייעוץ ללא התחייבות

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

חברה לעיצוב ובניית אתרים חברה לעיצוב ובניית אתרים
WhatsApp chat