.      העובדות כפי שנמסרו לנו

1.1.   בני זוג נולדו במדינת אמנה והינם אזרחי ותושבי מדינת אמנה (להלן: “המדינה הזרה“).

1.2.   לבני הזוג שלושה ילדים קטינים. בחודש ספטמבר 2010 הגיע הבעל לישראל על מנת

להעתיק את מקום המגורים של בני הזוג לישראל בהמשך אותה השנה. במועד זה, פנה

הנישום למשרד הפנים ולמשרד הקליטה בישראל לשם קבלת תעודת זהות ותעודת עולה.

1.3.   הבעל קיבל תעודת עולה ותעודת זהות בשנת 2010. בני הזוג החליטו שלא לעלות

לישראל בשנת 2010.

1.4.   בני הזוג רכשו דירה בישראל בשנת 2013.

1.5.   ביום 1 לאוגוסט 2014 הודיע הבעל למדינה הזרה כי הוא ומשפחתו עוזבים את המדינה

הזרה ועולים לישראל.

1.6.   עובר להגעתם לישראל בני הזוג מכרו את דירתם במדינה הזרה.

1.7.   ביום 3 לאוגוסט 2014 העתיקו בני הזוג את מרכז החיים שלהם מהמדינה הזרה.

1.8.   בשנת 2014  בני הזוג רשמו את ילדיהם ללימודים בישראל.

1.9.   להלן פירוט מספר ימי השהייה של הבעל בישראל:

 

שנה הבעל – מספר ימי השהייה בישראל
2005 8
2006 7
2007 10
2008 0
2009 11
2010 24
2011 8
2012 32
2013 53
2014 – עד ליום 3/8/2014 24
2014 – מיום 4/8/14 148
2015 333

 

  1. הבקשה

לאשר כי בני הזוג הינם תושבי ישראל לראשונה מיום 3 לאוגוסט 2014, כמשמעות, המונח בסעיף 14(א) לפקודה.

 

  1. החלטת המיסוי

3.1.   יובהר, כי על אף העובדה כי הבעל קיבל תעודת עולה ממרכז הקליטה בשנת 2010, לאור

העובדה כי הבעל לא העביר את מרכז חייו בפועל לישראל בשנת 2010, הבעל לא יחשב

לתושב ישראל לראשונה ממועד קבלת תעודת העולה.

3.2.   בני הזוג יחשבו לתושבי ישראל החל מיום 3 באוגוסט 2014 (להלן: “יום תחילת

         התושבות“) ובלבד שמיום תחילת התושבות ימשיך להיות מרכז חייהם בישראל. ומיום

תחילת התושבות ואילך ייחשבו כ”תושב ישראל לראשונה”.

3.3.   בני הזוג יהיו זכאים להטבות מכוח תיקון 168 לפקודה ויחולו עליהם הוראות סעיפים 14

ו-97 לפקודה החל מיום תחילת התושבות בתקופה הקבועה בסעיפים אלו.

3.4.   יובהר כי החלטה זו אינה מהווה אישור תושבות לצרכי מס, ולפקיד השומה שמורה, בין

היתר, גם הסמכות לבחינת התושבות של בני הזוג.

3.5.   במסגרת החלטת מיסוי זו נקבעו מגבלות ותנאים נוספים.