עובד שלא קיבל שכר בגין חודש עבודה, פנה למעסיקה בדרישה לתשלום שכרו אך בשל קשיים כלכליים למעסיקה, לא שולם השכר. העובד עזב את המעסיקה בהפגנתיות ופנה לעבוד אצל הלקוח היחיד שהיה למעסיקה. העובד תבע בטענה כי פוטר מעבודתו, מבלי ששלומו לו שכר עבודה וכל הזכויות הסוציאליות. מנגד, דחתה המעסיקה את טענות העובד וגרסה כי שכר העובד עוכב בכמה ימים נוכח מצב כלכלי קשה. בנוסף, הוגשה תביעה שכנגד בגין עזיבת העובד באופן מתוכנן מראש ופגיעה במעסיקה, תוך גרימת נזק משמעותי בעזיבה הפתאומית, בזמן קריטי להערכות לבחינות חיצוניות לתלמידים. בית הדין קבע כי העובד פוטר הואיל והמעסיקה לא ניסתה לברר האם העובד ישוב לעבודה לאחר תשלום שכרו למרות שידעה כי עזב בגין אי תשלום שכר. המעסיקה הרעה את תנאי העסקה באי תשלום שכר וזאת בנסיבות שלא ניתן לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו (58705-05-12, דוד פדלון נ’ “בינא” הדרכה והשתלמויות בע”מ ואח’, מיום 24.1.2016).

 

תקציר ס”ע 58705-05-12

·            בבית הדין לעבודה בת”א ·            התובע: דוד פדלון
·            על ידי כבוד השופט אורן שגב

·            ניתן ב- 24/01/16

·            הנתבעים: “בינא” הדרכה והשתלמויות בע”מ ואח’

 

העובדות

דוד פדלון (להלן:”עובד”) הועסק כמרכז ואחראי על מערך הקורסים בחברת “בינא” הדרכה והשתלמויות בע”מ (להלן: “המעסיקה”). הלקוחה היחידה של המעסיקה היתה מכללת אתגר (להלן: “המכללה”) כאשר בשלב מסוים התחלף המנכ”ל במכללה וכתוצאה מכך הידרדרו היחסים בין המעסיקה למכללה.

בשל מצב כלכלי קשה של המעסיקה, לא שולם לעובד משכורת בגין חודש אחד. העובד פנה בדרישה לתשלום שכרו וכאשר לא קיבל את שכרו, הוא עזב את מקום העבודה תוך שהצהיר כי אינו מתכוון לעבוד חינם.

בהמשך, הופקד שכרו של העובד בחשבון הבנק שלו והעובד עבר לעבוד במכללה אשר היתה בעבר הלקוחה היחידה של המעסיקה. בנוסף, תבע העובד את המעסיקה על אי תשלום שכר מלא, פיצויים, זכויות סוציאליות והוצאת דיבה. מנגד, המעסיקה הגישה תביעה שכנגד לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש, הפרת חובת תום הלב והנאמנות, ובגין עוולת לשון הרע.

העובד טען כי פוטר מעבודתו מבלי ששולמו לו כל הזכויות הסוציאליות ולכן תבע את המעסיקה לתשלום שכר עבודה בגין חודש אחרון שעבד, תשלום פיצויים ויתר זכויות סוציאליות. בנוסף תבע העובד את מנהל המעסיקה לפיצויי בגין עוולת לשון הרע.

המעסיקה דחתה את טענות העובד וגרסה כי שכר העובד עוכב נוכח מצב כלכלי קשה אך לאחר מס’ ימים השכר שולם. בנוסף, הוגשה תביעה שכנגד בטענה כי העובד עזב באופן מתוכנן ופגע במעסיקה, תוך שהוא גורם נזק משמעותי בעזיבתו הפתאומית, בזמן קריטי להערכות לבחינות חיצוניות לתלמידים ואף עבר לעבוד במכללה- שתפקדה כלקוח המעסיקה.

 

פסק דין

בית הדין קבע כי העובד אומנם עזב בהפגנתיות את המעסיקה אולם הוא פוטר היות שהוכיח כוונה ברורה וחד משמעית לסיום חוזה העבודה מצד המעסיקה. המעסיקה לא ניסתה לברר האם העובד ישוב לעבודה לאחר תשלום שכרו למרות שידעה כי עזב בגין אי תשלום שכר.

המעסיקה הרעה את תנאי העסקה באי תשלום שכר וזאת בנסיבות שלא ניתן לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו. מכאן, נקבע כי העובד זכאי גם לתמורת הודעה מוקדמת. עוד נקבע כי לעובד לא נערך שימוע והמעסיקה בחרה לראות את עזיבת העובד כהתפטרות ונמנעה מלברר עם העובד את הסיבות לסיום עבודתו.

חרף זאת, נפסק פיצוי בגין שתי משכורות בלבד וזאת נוכח הנסיבות שנוצרו והידיעה כי המעסיקה מצויה בקשיים כלכליים, ספק אם העובד היה מעוניין להמשיך בהעסקתו.

לעניין תשלום שכר עבודה התקבלה טענת המעסיקה כי מדובר בקבלת החזרי מס שלא מגיעים לעובד הואיל והשכר שולם במלואו בנטו והמעסיקה נשאה בסכומי המס שהיה על התובע לשלם.

יחד עם זאת, ביחס לחודש האחרון להעסקה חויבה המעסיקה בתשלום שכר הואיל ונקבע כי העובד פוטר ולא התפטר ולפיכך לא עומדת למעסיקה זכות קיזוז של הודעה מוקדמת.

כמו כן, נפסק לעובד פיצוי בגין אי תשלום דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות להעסקה הואיל ולא התקבלה טענה כי דמי הבראה נכללו בשכר העובד . נקבע, כי היציאות לחו”ל של העובד ואשתו אינם נחשבים ע”ח דמי הבראה הואיל והמעסיקה לא הודיעה על כך לעובד ולא נמצאה כל ראיה התומכת בהסכמה של העובד לכך או בתשלום מלא מצידה של המעסיקה.

לעניין הפרשות לקרן פנסיה נקבע כי על המעסיקה לשלם בגין חודשים שלא הופרשו כספים לקופה.

לעניין עוולת לשון הרע נדחה רכיב זה ונקבע כי בתביעה כזו נדרש תוכנו המדויק של הפרסום הנטען, המדובר ביסוד מהותי בלעדיו אין התגבשות לעילת התביעה מכוח חוק לשון הרע. במקרה זה הצהיר העובד כי הוכפש בפני קולגות אולם מלבד טענה בעלמא בדבר הכפשת שמו, לא פורט תוכן מדויק של הפרסום ולא הוצגו ראיות לפרסום מסוים.

התביעה שכנגד של המעסיקה נדחתה היות שנמצא כי העובד פעל בצורה תקינה ובתום לב במטרה למצוא פתרון לבעיית אי תשלום שכר למרצים מתוך דאגה לחברה וליחסים עם מכללת אתגר. כמו כן, תביעת עוולת לשון הרע מטעם המעסיקה ושימוש במונח “שקרן” ביחס למנהל המעסיקה בהודעה לכלל עובדי המעסיקה נדחתה, הואיל ועמדה לעובד טענת ההגנה “אמת דיברתי” וכן כי היה באמירה זו “עניין ציבורי” לכלל עובדי המעסיקה.