מיסוי נוער עובד

ברצוננו להביא לידיעתכם מידע על זכויותיכם בעבודה, לרבות בתקופת חופשת הקיץ.

על פי פקודת מס הכנסה, נוער עובד (מי שמלאו לו בשנת המס 16 או 17 שנה) זכאי לנקודת זיכוי אחת, בשווי של 216 ש”ח לחודש, בנוסף לנקודות הזיכוי המגיעות לתושבי ישראל:

  • נער שמלאו לו 16 שנה וטרם מלאו לו 18 שנה זכאי ל – 3.25 נקודות זיכוי.
  • נערה שמלאו לה 16 שנה וטרם מלאו לה 18 שנה זכאית ל – 3.75 נקודות זיכוי.

נקודת זיכוי פירושה הפחתה מסכום המס שחייבים בו. לפיכך, נער המשתכר עד כ-6,500 ש”ח לחודש ונערה המשתכרת עד כ-7,300 ש”ח לחודש לא ישלמו מס הכנסה.

במסגרת קבלתכם לעבודה בחופשת הקיץ, יהיה עליכם למלא טופס 101 (כרטיס עובד) לסמן במקום המיועד לכך כי מלאו לכם 16 שנה אך טרם מלאו לכם 18 שנה בשנת המס.

המעסיק יעניק לכם את נקודות הזיכוי המגיעות ויחשב את המס הנכון.

ניתן להוריד את הטופס מאתר רשות המסים שכתובתו: www.taxes.gov.il.

כמו כן, מי שלא עבד בחלק מהשנה ולא היו לו הכנסות נוספות מלבד משכורתו אצל אותו מעסיק, יהא זכאי לניכוי מס מופחת ממשכורתו. יש לציין עובדה זו במקום המיועד לכך בטופס 101.

דברי ההסבר המובאים כאן הינם כלליים ואין לראות בהם נוסח החוק.

קצובת הבראה במגזר הפרטי – ערך הקצובה לשנת 2016 והארכת תקופת ההתיישנות

בהמשך להסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין נשיאות הארגונים העסקיים ביום 10.07.2016 בעניין דמי הבראה במגזר הפרטי (מצ”ב), אבקש לעדכן כדלקמן:
1. מחיר יום הבראה לעובדים במגזר הפרטי/עסקי, החל מיום 1.7.2016, ימשיך לעמוד על 378 ש”ח לכל יום הבראה.
האמור אינו חל על מקומות עבודה בהם קיימים הסכמים או הסדרים קיבוציים אשר הוראותיהם עדיפות על ההסכם הנ”ל.
2. הוסכם על ביטול המגבלה שהייתה קיימת בתביעת זכאות לקצובת הבראה לאחר סיום יחסי עובד מעביד (מגבלה זו עמדה על שנתיים). מעתה תחול תקופת התיישנות זהה ליתר הזכויות על פי דין (קרי, שבע שנים).

הודעה בדבר שכר מינימום מעודכן

ביום 28.6.2016 פורסמה ברשומות הודעה בדבר שכר מינימום מעודכן לפי חוק שכר מינימום, התשמ”ו-1987 לפיה החל מיום 1.7.2016 שכר המינימום לחודש הוא 4,825 שקלים חדשים.

תיקון תקופת התיישנות לתשלום דמי הבראה

בהתאם לחוזר התאחדות התעשיינים, תוקן ההסכם הקיבוצי בדבר תשלום דמי הבראה. בהתאם לתיקון, ניתן יהיה לתבוע דמי הבראה במידה ולא שולמו לתקופה של 7 שנים, שהיא תקופת ההתיישנות הכללית הקבועה בחוק ההתיישנות, ולא שנתיים בלבד, כפי שקבוע כיום בהסכם הקיבוצי.

תיקון חוק דמי מחלה – היעדרות בשל מחלה קשה של ילד

ביום 1.3.2016 פורסם ברשומות חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס’ 13), התשע”ו-2016. בהתאם לתיקון לחוק, זכותו של עובד לזקוף עד 90 ימי היעדרות בשנה, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו בשל מחלה ממארת של ילדו, תינתן גם לעובד שילדו מטופל טיפול קבוע בדיאליזה.

ביום 1.3.2016 פורסם ברשומות חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס’ 13), התשע”ו-2016 (להלן: “התיקון לחוק”). להלן עיקרי התיקון לחוק:

סעיף  לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), תשנ”ג-1993 (להלן: “החוק“) קובע, כי עובד, שעמו ילד שלא מלאו לו 18 שנה, ועבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, זכאי לזקוף עד 90 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד. אם בן הזוג של העובד לא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור או שהעובד הוא הורה יחיד, או שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, זכאי העובד לזקוף עד 110 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו, כאמור.

בהתאם לתיקון לחוק, זכותו של עובד לזקוף עד 90 ימי היעדרות בשנה, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו כאמור, תינתן גם לעובד שלילדו מחלה שנדרש לגביה טיפול קבוע בדיאליזה.

כמו כן, על פי התיקון לחוק שר הכלכלה רשאי לקבוע בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה והרווחה והבריאות, מחלות נוספות שההסדר האמור יחול לגביהן.

תחילתו של התיקון לחוק ב- 1 לחודש שלאחר 30 ימים מיום פרסומו, קרי ב- 1.4.2016.

הארכת תקופת החופשה

ביום 16.2.2016 פורסם ברשומות חוק חופשה שנתית (תיקון מס’ 15 והוראת שעה), התשע”ו-2016 (להלן: “התיקון לחוק”). להלן עיקרי התיקון לחוק:

בהתאם לסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי”א-1951 עובדים זכאים בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות לעבודתם ל- 14 ימי חופשה (כולל ימי המנוחה השבועית). בשנה החמישית זכאים העובדים ל- 16 ימי חופשה (כולל המנוחה השבועית) והזכאות עולה בהדרגה בהתאמה לוותק עד למקסימום של 28 ימי חופשה (כולל מנוחה שבועית).

בהתאם לתיקון לחוק, החל מיולי 2016 אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות יהיה 15 יום (כולל ימי המנוחה השבועית).

כמו כן, החל מינואר 2017 אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד בעד כל אחת מ-5 השנים הראשונות יהיה 16 יום (כולל ימי המנוחה השבועית).