ענת דדוש רואת חשבון
לשקט הנפשי שלך יש בית
כי מקצועיות זו הדרך!!!

לקביעת פגישת ייעוץ

    דחיית ערעור שהגישו אב ובנו על שומה לפי מיטב השפיטה בעסק של קונדיטוריה תקציר: ע”א 8006/16

    בבית המשפט: המחוזי בתל אביב

    לפני: כב’ השופטים ס’ ג’ובראן,
    נ’ הנדל ונ’ סולברג

    ניתן ביום: 1.6.2016

    המערערים: בני מזרחי ואח’

    המשיב: פקיד שומה טבריה

    בית המשפט העליון דחה ערעור של אב ובנו המנהלים עסק של קונדיטוריה על שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא להם פקיד שומה טבריה.

    השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

    ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן בערעורם של המערערים, אב ובנו המנהלים עסק של קונדיטוריה, על שומות לפי מיטב שפיטה שהוציא להם פקיד שומה טבריה לפי סעיף 152(ב)לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“) לשנים 2008-2005. עיקר ערעורם של המערערים בבית המשפט המחוזי נדחה, למעט בהעמדת אחוז רכישת חומר הגלם הממוצע למוצרי הקונדיטוריה על 42.5%, חלף 41.2% שנקבע על פי תחשיבי פקיד השומה.

    דיון

    סוגיית ההתיישנות, לגבי השומה לשנת 2005 – המערערים הגישו השגה על השומה ביום 6.6.2010 ולפיכך התיישנותה חלה, לטענתם, ביום 5.6.2011. המפקחת מטעם פקיד השומה שידרה למערערים את הצו הדוחה את ההשגה רק ביום 6.6.2011, ולפיכך, זו הטענה, התיישנה השומה ויש לראות את השגת המערערים כאילו התקבלה.

    אלא שתשובת המשיב לטענה זו נראית נכונה ומניחה את הדעת במובן זה שלא חלה התיישנות. על פי הוראות סעיף 152(ג) לפקודה, על פקיד השומה לעשות שימוש בסמכויותיו בתוך שנה מיום הגשת ההשגה על השומה, שאם לא כן תחול התיישנות. סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ”א-1981 מורה, כי“תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחודשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש”.

    לפי האמור שם בסעיף 3 “יום” ייחשב לתקופה שמחצות הלילה ועד חצות הלילה שלאחריו. נמצא אפוא כי תום שנה מיום 6.6.2010 שבו הגישו המערערים השגה, חל ביום 6.6.2011 בחצות הלילה, ולא ביום 5.6.2011. לבטח לא כדאי להמתין ל”דקה ה-90″, אך משהגענו עד הלום, שומה להכריע, והכרעת בית המשפט המחוזי נכונה; השומה שודרה והומצאה מאת המפקחת מטעם פקיד השומה לידי המערערים – לפי ממצאי בית המשפט המחוזי, שאין לנו עילה להתערב ולשנותם, ביום 6.6.2011; ולא התיישנה.

    לבד מכך, נוגע הערעור במחלוקת עובדתית על דרך החישוב של אחוז חומרי הגלם שבשימוש הקונדיטוריה בשנים שבמחלוקת, ועל אמינותם של העדים שהעידו במשפט. בית המשפט המחוזי קבע את אשר קבע בעניינים אלה, ונימק את קביעותיו כהלכה במה שנוגע לשומה ולשאר רכיבי פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

    אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

    תוצאה

    הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 20,000 ש”ח.

    לייעוץ ללא התחייבות

    השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

      חברה לעיצוב ובניית אתרים חברה לעיצוב ובניית אתרים