דחיית עתירה בקשר לאופן ולהיקף משלוח מסמכים מרשויות המס לנישומים בדואר רשום

בג”ץ דחה עתירה שעניינה אופן והיקף משלוח מסמכים מרשויות המס לנישומים בדואר רשום.

דחיית עתירה בקשר לאופן ולהיקף משלוח מסמכים מרשויות המס לנישומים בדואר רשום

תקציר: בג”ץ 9090/16

בבית המשפט: העליון

לפני: כב’ השופטים ע’ פוגלמן,

ד’ ברק ארז, ע’ ברון

ניתן ביום: 16.2.2016

העותרים: מאיר טאו ואח’

המשיבה: מנהל רשות המסים בישראל

בג”ץ דחה עתירה שעניינה אופן והיקף משלוח מסמכים מרשויות המס לנישומים בדואר רשום.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

העותרים הם בני זוג, וחברים באגודה שיתופית רשומה “הר שמש מושב שיתופי בע”מ” (להלן: “האגודה”); מייסדי האגודה וחבריה הם עו”ד הר שמש ובני משפחתו (ילדים ונכדים), והיא מונה תשעה חברים.

בדוחות המס לשנים 2011 עד 2014 טענה האגודה כי היא “מושב שיתופי”, וכי לפי סעיף 61 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א-1961 (להלן: “פקודת מס הכנסה”) יש להחיל עליה משטר מיסוי דומה לזה החל על קיבוצים: “קיבוץ ישלם מס בסכום השווה לסך כל המס שחבריו היו חייבים לשלם, אילו הייתה כל הכנסתו החייבת מתחלקת ביניהם בחלקים שווים והייתה הכנסתם היחידה החייבת…” (סעיף 57 לפקודת מס הכנסה).

רשויות המס פתחו תיק שומה על שמם של העותרים, ובו ביום נשלחה לעותרים בדואר הודעה בדבר פתיחת התיק היזומה, בצירוף דרישה להגיש דוחות על הכנסותיהם לשנות המס הרלוונטיות. נוסף על כך, ביום 23.1.2016 נשלח לעותרים בדואר פנקס מקדמות לתשלום, ומשאלה לא שולמו – ננקטו נגד העותרים הליכי גבייה, ובכלל זה עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלהם ביום 10.8.2016.

לדברי העותרים, רק בעקבות הטלת העיקול על חשבון הבנק, התברר להם כי רשויות המס הפנו אליהם דרישות בכתב לפתיחת תיק במס הכנסה, להצגת דוחות ולתשלום מקדמות כאמור – ואולם מכתבים שנשלחו אליהם בנושא מעולם לא הגיעו ליעדם. ועוד על פי הנטען, הדרישות האמורות נשלחו אל העותרים בדואר רגיל – במקום בדואר רשום או במסירה אישית, כמתחייב בחקיקת המסים. בהמשך לכך, בעתירה דנן מבוקש צו על תנאי המורה למשיבים, מנהל רשות המסים והיועץ המשפטי לממשלה, לנמק “מדוע לא יכבדו את החוקים המתייחסים נקודתית לאופן משלוח מסמכים לנישומים בדואר רשום”.

דיון

עתירה דומה לעתירה שלפנינו הוגשה זה מכבר על ידי עו”ד הר שמש (המייצג זה בתיק ואביה של העותרת) – ונדחתה על ידי ערכאה זו בפסק דין מיום 9.10.2016 (להלן: “העתירה הקודמת”).

יש לדחות את העתירה על הסף. ככל שמדובר בפן העקרוני של העתירה, שענייננו במדיניות הכללית של רשות המסים בנוגע להמצאת מסמכים לנישומים, הרי אין כל חידוש בעתירה שלפנינו לעומת העתירה הקודמת – ודי בכך כדי לדחות את העתירה דנן. מדובר בחזרה על אותן טענות, שכבר הוברר כי הן חובקות עולם מבחינת היקף החקיקה הנזכר בעתירה וערטילאיות באופן שאינו מאפשר לדון בהן לגופן.

העותרים לא גילו בעתירתם כי בעוד שמענם הרשום במרשם האוכלוסין הוא בכפר אדומים – בפועל הם אינם מתגוררים שם כבר מאז אוקטובר 2013. מאחר שכתובת המגורים של העותרים כפי שהיא מופיעה במרשם האוכלוסין אינה מעודכנת, ועל כך אין חולק, ההודעות שנשלחו אליהם מאת רשות המסים לא היו מגיעות אל יעדן בכל מקרה, גם אילו נשלחו בדואר רשום.

תוצאה

העתירה נדחתה. לא נעשה צו להוצאות.