בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה ברובה עתירה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע בקשר לבקשות של נישומים שהוגשו לה על פי “נוהל גילוי מרצון”. בית המשפט קיבל את עמדת הרשות כי משעה שיפוג הנוהל יינתנו מרבית פרטי המידע הנדרשים, אך לא באופן מידי כדרישת העותר. עם זאת, רשות המסים אינה מחויבת במסירת פרטי המידע (כגון האם שולם מס על קרן ההון לתחילת תקופת הגילוי ומה סכום המס; האם הנישום הציג ראיות למקור הקרן – מירושה או מהכנסות פטורות; האם הנישום שכיר או עצמאי; האם הגיש הנישום דוחות מס שנתיים קודם להליך הגילוי) משנקבע כי אינם מצויים במערכת הממוחשבת וקיבוצם יחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. רשות המסים לא תמסור את מספרי הבקשות, אולם תמסור את פרטי משרדי השומה שבהם טופלו הבקשות וכן את שמות המייצגים.

 

 

·           בבית המשפט: המחוזי בירושלים

·           לפני: כב’ השופטת נאוה בן אור

·           ניתן ביום: 22.03.2016

·           העותר: חגי גרוס

·           המשיבים: רשות המסים ואח’

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה ברובה עתירה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע בקשר לבקשות של נישומים שהוגשו לה על פי “נוהל גילוי מרצון”. בית המשפט קיבל את עמדת הרשות כי משעה שיפוג הנוהל יינתנו מרבית פרטי המידע הנדרשים, אך לא באופן מידי כדרישת העותר. עם זאת, רשות המסים אינה מחויבת במסירת פרטי המידע (כגון האם שולם מס על קרן ההון לתחילת תקופת הגילוי ומה סכום המס; האם הנישום הציג ראיות למקור הקרן – מירושה או מהכנסות פטורות; האם הנישום שכיר או עצמאי; האם הגיש הנישום דוחות מס שנתיים קודם להליך הגילו) משנקבע כי אינם מצויים במערכת הממוחשבת וקיבוצם יחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. רשות המסים לא תמסור את מספרי הבקשות, אולם תמסור את פרטי משרדי השומה שבהם טופלו הבקשות וכן את שמות המייצגים.

 

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ”ח-1998 (להלן: “החוק“), שבגדרה מבקש העותר כי בית המשפט יורה למשיבה, רשות המסים, למסור לעיונו פרטי מידע הנוגעים לבקשות של נישומים שהוגשו לה על פי “נוהל גילוי מרצון”. בין היתר, סכום ההכנסות שהועלמו או הושמטו לפי הפירוט: הכנסות מעסק מתקופת הגילוי; סך כל תוספת המס בהסכם השומה לפי הפירוט: קרן, ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות.

בבקשה הסביר העותר, עורך דין ורואה חשבון במקצועו, כי עניינו בפרטים המבוקשים נובע מכך שהוא עוסק בתחום, כי הוא עורך עבודה אקדמית ומבקש לעשות ניתוח מעמיק בנושא, וכי קיימת שונות בין החלטות של רשות המסים בנוגע לנישומים שנסיבותיהם דומות.

ביום 24.9.2015 השיב הממונה לפי החוק כי המידע, ככלל, אינו מופק על ידי רשות המסים כעניין שבשגרה וכי הפקתו, ככל שהיא אפשרית, תחייב עיבוד מורכב. משכך אין הרשות חייבת למוסרו מכוח הוראת סעיף 7(ה) לחוק. נוסף על כך נאמר במכתב כי גם בהתעלם מן האמור לעיל, מדובר בהפקת מידע המצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה ודינה להידחות, אם כך, גם מכוח הוראת סעיף 8(1)לחוק. עם זאת, נמסרו לעיונו של העותר נתונים אגרגטיביים המצויים בידי הרשות, ובכללם מספרן הכולל של הבקשות (3,365) שהוגשו בחלוקה לפי מסלול גילוי רגיל (500), מסלול גילוי אנונימי (2,013) ומסלול גילוי מקוצר (852); סך כל ההון שנחשף (כ-10.5 מיליארד ש”ח) והמס שהוסכם עליו (כ-365 מיליון ש”ח). הממונה הוסיף בהערה כי מאחר שסכום המס מתייחס רק לפניות שהטיפול בהן הסתיים, אין הוא משקף את סכום המס שייגבה בגין סך ההון שנחשף.

טענה נוספת שמעלה העותר היא שהליך הגילוי מרצון דומה במהותו להליך של תשלום כופר. לטעמו, כפי שמוטלת עתה על רשות המסים החובה לפרסם את החלטות ועדת הכופר ומכוח פסיקתו של בית המשפט העליון מתפרסמים אף שמות הנישומים, כך חייבת היא לפרסם את ההחלטות ואת הסכמי השומה שנחתמו בהליכי גילוי מרצון, אם לא את שמם של הנישומים בהליכים אלה.

 

דיון

זכותו של הציבור לדעת כיצד מיושם נוהל הגילוי מרצון ומה הישגיו. זכותו של הציבור לפקח על פעולות הרשות ולהפעיל עליהן בקרה. הדיון המתחייב הוא דיון באיזונים המתבקשים בין הזכות למידע לבין הסייגים השונים למסירתו, שרשות המסים טוענת להם.

לעניין השוואה בין עניין הכופר לבין ענייננו – בענייננו אין מדובר במי שהתגבשו נגדו ראיות לביסוס כתב אישום ואף לא במי שנחשד בביצוע עבירה. הסכום שנגבה ממנו הוא חוב המס (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה) ולא סנקציה עונשית שבאה חלף הליך פלילי. מדובר בנישום המבקש לפנות לרשות מיוזמתו ולדווח על הכנסות החייבות במס. אלמלא פנייתו, לא היה בידי הרשות מידע על הכנסותיו אלה. כך או כך, לנוכח הפגיעה בפרטיות הגביל פסק הדין בעניין הכופר את תחולתו להסדרי כופר שייעשו ממנו והלאה, ולא החיל עצמו על אלה שנעשו בעבר על יסוד ההנחה שזהות הנישום לא תיחשף.

את מרבית המידע הקיים במערכת הממוחשבת מוכנה רשות המסים למסור לעיונו של העותר, אולם רק עם תום תוקפה של הוראת השעה, המאפשרת הגשת בקשות אנונימיות. המחלוקת עומדת, אפוא, על העיתוי. רשות המסים משעינה את עמדתה על הוראת סעיף 9(ב)(1) לחוק, שלפיו רשאית הרשות להימנע ממסירת מידע אשר גילויו עלול לשבש את תפקודה התקין או את יכולתה לבצע את תפקידיה.

נוסף על כך נאחזת היא בהוראת סעיף 9(ב)(7) לחוק, ולפיה רשאית היא להימנע ממסירת מידע שהגיע אליה, ואשר אי גילויו היה תנאי למסירתו או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלתו. להערכת הגורמים המקצועיים ברשות תביא חשיפת המידע עתה להכשלת ההליך של גילוי מרצון, הנשען על אנונימיות, על חשאיות ועל אמון במערכת. הנתונים שהוצגו יש בהם כדי לבסס חשש לפגיעה ממשית בהליך בסבירות גבוהה, אם לא בוודאות קרובה. כפי שפורט לעיל, כניסתה לתוקף של הוראת השעה הקודמת, שאפשרה הגשת בקשות אנונימיות, הכפילה ושילשה את כמות הבקשות. פקיעתה הובילה באחת להפחתה משמעותית עד מאוד בבקשות אלה. המספרים שבו ונסקו באופן חד משמעי עם חידושה של הוראת השעה הנוכחית, ב-2014.

אי אפשר לחלוק על העניין הציבורי שבהרחבת מעגל משלמי מס אמת, ובמאבק בהון השחור. יש לזכור גם כי מדובר בהליך הנשען על נכונותם של נישומים לחשוף את חבות המס שלהם בטרם נודע על כך לרשויות המס ממקורות אחרים. מן הנתונים שהובאו לעיל בנוגע להתנהלותם של נישומים אלה, יש ללמוד כי שמירה על האנונימיות שלהם היא שם המשחק. מדובר, אפוא, בהליך רגיש עד מאוד.

הערכת גורמי המקצוע, ולפיה גם חשיפת הנתונים מבלי שייחשף שמם של הפונים תשפיע השפעה דרמטית על הנכונות להיחשף לפני רשויות המס, אינה קלוטה מן האוויר. הנה כי כן, מסירת המידע תשבש את תפקודה התקין של רשות המסים ותפגע בהמשך קבלתו. כך באשר לתחולת הסייג הקבוע בהוראת סעיף 9(ב)(1) לחוק. גם טענת רשות המסים ולפיה גילוי המידע המבוקש עומד בניגוד להתחייבות לסודיות, הנלמדת, ולו מכללא, מטיבו של נוהל הגילוי מרצון, מקובלת. מאחר שהמסקנה היא שרשות המסים עמדה בנטל להוכיח את עוצמת הפגיעה ואת הסתברותה הצפויה, המסקנה הנוספת המתבקשת היא שאין היא חייבת למסור את המידע נשוא דיוננו. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח עמדת הרשות ולפיה תהיה מוכנה למסור את פרטי המידע שבהם עוסק פרק זה (קרי: באיזה מסלול מן המסלולים הוגשה הבקשה; שנות המס שאליהן היא מתייחסת – ככל שהוזנו; תאריך הגשתה; תאריך חתימת ההסכם – ככל שנחתם; סכום ההכנסות שהועלמו – ללא פירוט; סכום ההון שדווח; סך כל תוספת המס בהסכם השומה לפי פירוט: קרן, ריבית הפרשי הצמדה וקנסות – כפוף להסתייגויות שפורטו לעיל; האם הבקשה התקבלה או נדחתה; האם החוב שולם, הוסדר או טרם הוסדר) עם תום תוקפה של הוראת השעה.

מדובר בדחייה של כארבעה חודשים בלבד. טענת העותר ולפיה הגילוי אינו סובל דיחוי לנוכח “מעשי הסחיטה” המיוחסים על ידו לרשות אינה יכולה לעמוד. אין היא יכולה לעמוד משום שלא הובאה לטענה זו ולו ראשית ראיה. כך גם אין היא יכולה לעמוד בהינתן שהוראת השעה עומדת בתוקפה זה כשנה וחצי, בעוד העותר ראה לנכון לפנות בבקשה לקבלת המידע רק כשנה לאחר מכן וההוראה עומדת לפוג. והנה, בעוד שצם הידיעה בדבר מסירת פרטי המידע המתוארים עלולה להביא לפגיעה ממשית ביעילותו של הליך הגילוי מרצון, אין להניח כי העותר יספיק לעשות שימוש אפקטיבי בנתונים שיועברו אליו בטרם יפוג תוקף הוראת השעה.

בנוגע למידע שאינו קיים במערכת הממוחשבת – היעתרות לבקשתו של העותר משמעה איתור התיקים באופן ידני, העתקת הנתונים הנדרשים מכל אחד מהם וקיבוצם לקובץ שיכיל את כולם כדי שיהיה ניתן למסור אותו לעיונו. הקצאת משאבים לצורך עיבוד מידע, שאינו מתפקידיה העיקריים של הרשות, וזאת על חשבון משימותיה העיקריות, היא לכאורה הקצאת משאבים בלתי סבירה.

מידע שרשות המסים אינה מוכנה למסור גם לאחר תום תוקפה של הוראת השעה: פרטי מידע אלה כוללים את משרד השומה, את מספר הבקשה ואת שם המייצג. פשיטא, שאין למסור לעיונו של העותר את מספרי הבקשות. מדובר במספרים חד ערכיים, שכמוהם כ”תעודת זהות”. החשש שמסירת המספרים תביא לחשיפת שמות הנישומים הוא חשש ממשי, שסבירות התרחשותו גבוהה. חשיפת זהות המבקשים תחשוף מידע על אודות הכנסותיהם ותפגע בפרטיותם. החשיפה אף עומדת בניגוד להוראת החיסיון שבפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961.

העותר אינו חולק על כך שזהות הנישומים צריכה להישאר חסויה פי סעיף 8(1) ועשויה להצדיק סירוב לבקשה. מנגד, מסירת פרטי משרדי השומה שטיפלו בבקשות לפי נוהל גילוי מרצון אין בה כדי לחשוף את פרטי הנישומים שפנו בבקשה לפי הנוהל האמור, בהינתן שמספרי הבקשות לא יימסרו. כך גם חשיפת שמות המייצגים אין בה משום פגיעה בפרטיותם של הנישומים.

 

תוצאה

העתירה נדחתה ברובה. לא נעשה צו להוצאות.