על פי הוראות שפרסם המל”ל בפברואר 2009, כאשר בעל שליטה מדווח על משכורת כשכיר בחברה שבשליטתו והחברה לא משלמת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי באופן עקבי, ממושך ושיטתי, המוסד לביטוח לאומי רשאי לשנות את מעמדו של בעל השליטה לעצמאי ולגבות ממנו חובות בגין משכורתו, כאילו היה עצמאי.

ביום 8 בפברואר 2016 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל 54328-12-14, 26120-05-14) את תביעתם של בני הזוג גיא לבטל את החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) שעל פיה חויבו בדמי ביטוח כעובדים עצמאים אף על פי שדווח עליהם למל”ל כעובדים שכירים.

 

רקע

על פי הוראות שפרסם המל”ל בפברואר 2009, כאשר בעל שליטה מדווח על משכורת כשכיר בחברה שבשליטתו והחברה לא משלמת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי באופן עקבי, ממושך ושיטתי, המוסד לביטוח לאומי רשאי לשנות את מעמדו של בעל השליטה לעצמאי ולגבות ממנו חובות בגין משכורתו, כאילו היה עצמאי. הנחיה זו אושרה ביום 15.8.2010 בבית הדין האזורי לעבודה באר שבע (2725/09) וקיבלה תוקף מחייב בבית הדין הארצי ביום 12.7.2012 (יוסף מזוז נגד המוסד לביטוח לאומי, עב”ל 41787-10-10).

בפועל, בעל השליטה מקבל התראה לפני שינוי המעמד, ואם אינו מסדיר את חוב החברה, המוסד לביטוח לאומי משנה את מעמדו לעצמאי.

תמצית עובדתית

  • ד”ר צבי גיא (המבוטח) ובת זוגו ד”ר מריה גיא (המבוטחת) הם רופאי שיניים במקצועם. המבוטח

שימש דירקטור ובעל מניות בחברה שניהלה מרפאת שיניים והעסיקה 40 עובדים. החברה

העניקה שירותים לעיריות ולמועצות מקומיות באזור הדרום.

  • החל במועד הקמת החברה ערכה החברה יותר מעשרה הסדרי תשלומים מול המל”ל ולא קיימה

אותם.

  • המל”ל שלח למבוטח מכתב התראה לפני שינוי מעמדו לעובד עצמאי, מאחר שהחברה לא שילמה

באופן עקבי את דמי הביטוח, ואי תשלום דמי הביטוח מקנה למל”ל את מלוא הזכות לשנות את

מעמדו לעובד עצמאי.

  • המל”ל שלח למבוטחת מכתב ולפיו שונה מעמדה לעובדת עצמאית, כיוון שהמל”ל ראה במבוטחת

בעלת שליטה בעקיפין בחברה.

  • המבוטח טען שהיה שכיר וביצע עבודות כמו שאר רופאי החברה. המבוטחת טענה שהועסקה

בחברה במתן טיפולים אורתודנטיים. הם טענו בעיקר לאישיות משפטית נפרדת ולכך שהם עונים

על מבחני הפסיקה בנוגע למעמדם כעובדים שכירים לפי הלכת גרוסקופף.

  • המל”ל טען כי המבוטח היה בעל מניות יחיד, דירקטור ומנהל החברה ומאחר שלא שולמו דמי

ביטוח הוחלט לשנות את מעמדו לעצמאי. המל”ל הוסיף כי המבוטח ניצל לרעה את החברה כאישיות משפטית נפרדת ועל כן יש להרים את מסך ההתאגדות.

 

פסיקת בית הדין

  • בית הדין קובע כי אין כאן כלל סוגיית הרמת מסך, וכי המל”ל אינו דורש לייחס את חובות

החברה למבוטחים אלא מבקש לראות במבוטחים עובדים עצמאים:

  1. מאז הקמת החברה לא שולמו דמי ביטוח בצורה מסודרת, גם כאשר החברה הייתה רווחית.
  2. החברה המשיכה להעסיק עובדים גם כשהיו לה חובות כבדים.
  3. המבוטח היה בעבר עצמאי וגם אז לא שילם דמי ביטוח.
  4. טופסי 106 אינם משקפים את התשלומים האמיתיים ששולמו עבור המבוטח משום שדמי הביטוח לא

הועברו למל”ל.

מעמדו של אדם כעובד שכיר אמור להיבדק מבחינה מהותית בייחוד כאשר מדובר בבעל שליטה.

ניתוח הלכת גרוסקופף מביא למסקנה שיש לסווג את המבוטחים כעצמאים – לא היה להם חוזה

בכתב, לא הוצגו פנקסי חופשה ויומני נוכחות ולא שולמו דמי ביטוח בגינם. לא ברור מה הייתה

הכנסתם משום שדוחות 106 שהוצגו התבררו כלא נכונים.

  • גם אשת המבוטח שאינה בעלת מניות נחשבת בעלת שליטה, בין השאר על פי קביעת

סעיף 32(9)(א)(1) לפקודה. זאת משום שבעלה מחזיק בכל מניות החברה.

  • לסיכום: תביעת המבוטחים נדחתה ואושררה קביעת המל”ל כי יש לראותם כעצמאים ולחייבם

כעצמאים בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות על הכנסותיהם מהחברה.